תלתן

זה לא נתפס שאני פה כבר 4 שנים.

הגעתי לכאן בתור צוציקית בכיתה ח', והנה עכשיו אני בכיתה יב'.

בהתחלה כתבתי פה כל יום, על כל שטות שקרתה לי. עכשיו אני כותבת על מה שאני חושבת שאני ארצה לזכור בעתיד, ועל הדברים המעניינים.

תקופה ארוכה הייתי מגיעה למפגשי ישראבלוג, וממש עכשיו גיליתי שהיה החופש מפגש. כבר שנה שלא הייתי באחד. זה כ"כ מוזר.

התבגרתי עם הבלוג. הכרתי חברים. עם מעט אני שומרת על קשר עקבי, ועם הרבה מתחדש הקשר כל פעם בנסיבות שונות (פייסבוק, נפגשים במקרה...)

לחשוב שפעם הייתי מוכרת פה... לא מפורסמת, אבל הרבה אנשים הכירו אותי. הייתי מגיעה למפגשים, ואנשים היו מזהים אותי. זאת הייתה תקופה אחרת. התקופה ה"טובה" של ישראבלוג כמו שרבים נהגו לכנות אותה.

אני לא חושבת שלישראבלוג יש תקופה טובה או רעה. הזמנים פשוט השתנו. אז זו הייתה התקופה שלנו, ולכן היא נראתה לנו טובה יותר.

הרוב פשוט התבגרו והבינו שיש חיים מחוץ למחשב.

אז מה אני עושה פה? גם אני מזמן הבנתי שיש חיים מחוץ לעולם הווירטואלי, אבל הבלוג הזה הוא חלק חשוב ממי שאני כיום, ולכן קשה לי לעזוב. אבל בהחלט ניתן לראות שהעידכונים פה הם מעטים.

אז מזל טוב לבלוג :)