תלתן

היא מברזיל, והגיעה לפה מטעם איזה בית כנסת בסאן-פאולו.

היא הגיעה אילנו עם שתי חברות שלה. תתי ופאצ'י (פטריסיה).

הן שלושתן ממש חמודות.

שחזרתי הביתה מהקורס מתמטיקה, דיברתי איתן מלא. כמובן שבאנגלית, אבל גם חלקית בפורטוגזית ועברית.

סיפרתי להן על עצמי (הן שאלו אותי שאלות) ואז הלכנו לאכול. אני ואיריס הראנו להן את האלבומי "מילדות לנעורים" של שתינו, ואת ה"שורשים" שלי.

אחרי האוכל ואחרי שאיריס חזרה מריקוד, נסענו ליפו.

בדרך עצרנו בכיכר רבין, כי הן רצו לראות את מקום הרצח.

בדרך ליפו, הייתי עם תאיס ואבא באותו אחד, וכל השאר במקום אחר.

דיברתי איתה, גם קצת על הארי פוטר XD

טיילנו ביפו העתיקה, והצטלמנו המון. לצערי הרב שכחתי את המצלמה שלנו בבית, אז תאיס תשלח לי את כל התמונות שהיא תחזור הביתה. ב-1.2 שזה עוד חודש.

חזרנו הביתה. כל אחת מהן נתנה לי את כתובת המייל והמסנג'ר שלה. אני מתכוונת לשמור איתן קשר.

ועם תאיס בעיקר. ואני אראה אותן עוד חצי שנה שאני אגיע לברזיל!!!

בכל מקרה, תאיס ואני נולדנו באותו תאריך. ידעתי את זה כבר מגיל שבע בערך.

אני מתכוונת לשלוח לה מתנה ממש יפה ליום הולדת.

בבוקר שהתעוררתי, התארגנתי ממש מהר כדי להספיק להיפרד מהן.

תאיס כתבה לי מכתב חמוד כזה:

אני,

אני אהבת ראיתי את בישראל.

את חברה מתוקה מאוד!

נשיקות,

תאיס                          I am waiting for you in Brazil

אז מה אם יש שגיאות?

היא לא דוברת עברית בכלל.

שנפרדתי מהן, בכיתי. נקשרתי אליהן, וזה עצוב שהן עוזבות.

בצהריים הייתה פעולה בצופים.

איזה גשם ירד.

הלכתי לצופים, ושם אמרו לי ללכת לאורנים (כיתות ז של אליאנס).

היה נחמד בפעולה.

בהתחלה היו משחקים נחמדים. אחד מהם היה ששני אנשים עולים על מזרון והם צריכים להפיל אחד את השני.

בסיבוב השני, עלו רפי, והילה מט'7. רפי פשוט העיף אותה באוויר... ממש סלטה!

אחרי המשחקים, הכניסו אותנו לחדר, והראו לנו שני סרטים קצרים.

הראשון, שאחד ממגמת התקשורת עשה. "בועה". איך שבועה עוברת מצפון ת"א לדרום ת"א.

ואחרי זה סרט שהמדריכים צילמו באותו יום. הם שאלו מדריכים אחרים על הקבוצה שלהם משנה שעברה, וגם מדריכי חוץ.

הפעולה בעצם הייתה על הפערים בין דרום ת"א לצפון ת"א.

ביום רביעי קרה משהו נחמד מאוד.

באחת מהשעות של אנגלית, הייתה לנו שעה חופשית, והמחנכת מילאה אצלנו מקום.

אז יצאתי מחוץ לכיתה בלי רשותה, אז היא יצאה אחרי ואמרה "אני, זה לא מתאים לך".

ובדיוק נדב הבן-דוד שלי עבר. והוא צחק על מה שברכה אמרה.

ואז רציתי להיכנס לשרותי הבנות, אבל בדיוק ברקו,שתי המיכליות ושבט יצאו מהשירותים, והתחילו לרדוף אחרי במסדרון ליד הכיתה. 

בדיוק שבאנו להיכנס לכיתה, ברקו ומיכל.נ. הבחינו בנדב שהיה בקצה השני של המסדרון.

אז הן צעקו לו "אתה בן-דוד של אני?"  אז נדב ענה "כן" ושאל "מי אתן?"

הן לא ענו לו, ומישהי אמרה "אתה לא צריך להתגאות בזה שאתה בן-דוד שלה"

אז נדב החזיר "למה? היא דווקא אחלה בנאדם".  זה בהחלט העלה לי חיוך על הפנים.

פעם ראשונה שהוא אומר עליי משהו טוב.

בעצם, פעם ראשונה שיש לו הזדמנות להביע את דעתו עליי.

בכל מקרה, אח"כ הוא עבר שוב במסדרון אז שאלתי אותו באיזה כיתה הוא. נדמה לי שב- י4.

ואחת מהחברות שלי החליטה שהוא מהסקייטרים האלה של שכבת י'.

מה טוב. לא אכפת לי מזה. תמיד אמרתי שלמה יש לי בן-דוד באותו בית ספר, אם אנחנו בכלל לא מדברים.

עכשיו אני שמחה שהוא בן-דוד שלי, ולא רק בגלל מה שהוא אמר.

אלא בגלל שהוא באמת נחמד ואחלה של בנאדם. מקווה רק שיצא לי להכיר אותו יותר.

היום בבית הספר היה פשוט חרא.

הגעתי שעה שנייה. לא הרגשתי טוב. הגרון, הראש, מה שתרצו.

אז לא קפצתי לגובה בספורט.

עם הזמן, המרגש השתפר. אבל בהרבה.

ואז שוב ירד. לא מבחינה בריאותית, אלא מבחינה רגשית (הכוונה כמובן לעצבים).

ארנון עצבן אותי, וכך גם הרצמן.

אחרי שיעור לשון, הלכתי ללוקר להכניס את הספרים. יהל בדיוק יצא מהכיתה.

כמה פעמים ניסיתי לפתוח את המנעול, אבל הוא התעקש להישאר סגור.

עד שכבר הצלחתי, יהל בא מאחורי וסגר אותו.

ניסיתי שוב. והוא שוב בא והפריע לי. וככה בערך כמה זמן, עד שהמורה להבעה הגיעה.

ואחרי זה רבנו. ולא בדיוק השלמנו. פשוט שלחתי לו sms בצהריים שיהיה לו בהצלחה במשחק כדורמים היום.

והוא אמר תודה. ובזה תם הריב.

רציתי לכתוב גם עוד דברים, למשל על החברות מישרא, וכמה שאני אוהבת אותן ואני מצטערת שאני מתרחקת.

אבל זה יהיה מחר, או בכל הזדמנות אחרת, כי הפוסט ארוך מאוד.