תלתן

עבר חודש מאז הליווים, אז הגיע הזמן שאני אכתוב על זה, לא?

אז כמו שסיפרתי בפוסט על האתגר, חזרתי ביום ראשון בלילה, ולמחרת בבוקר כבר התייצבתי בשש בבוקר בשבט.

יום שני (10.4)-  הגעתי לשבט בשש בבוקר, עם תיק גב ותיק גדול עם הבגדים.

עזרנו להעביר את הציוד של החניכים, ג'ריקנים ודברי האוכל לאוטובוסים.

לאחר מכן עשו לנו שיחה למלווים. עברה עוד איזה חצי שעה עד שעלינו לאוטובוסים, ויצאנו לדרך. אני באותו רגע ידעתי רק שאני מלווה בגדוד דבש (כיתה ד').

באוטובוס ישבתי ליד מור כחלון, ודיברנו והיה נחמד. עצרנו בצומת שוקת (קרוב לירוחם).

שעליתי לאוטובוס חזרה, ראיתי בנות שלומדות באילנות ואני מאוד אוהבת, אז הלכתי לדבר איתן. מורן (המדריכה שלי שליוותה אותנו עם הלל) אמרה לי שאני מלווה את הקבוצה של שירן ודניאל. החניכות שלהם הן הבנות שדיברתי איתן, שמאוד רצו שאני אלווה אותן.

הגענו למסלול הראשון. לא זוכרת אפילו שאמרו לי איפה טיילנו.

המסלול היה קל ביותר. אני חושבת שאם לא היינו עוצרים כל רבע שעה, היינו מסיימים אותו בפחות משעה. אבל ככה זה עם חניכים מכיתה ד'.

כל עצירה בערך לקחתי בנות לשירותים.

הבנות היו ממש חמודות, במיוחד שרי ומעין. שרי כל הזמן דאגה לי, כי היא ידעה שחזרתי מטיול יום לפני.

בעצירת הצהריים, הלכתי עם דניאלה סטולרז' ומעין (החניכה) לשירותים. בדרך מעין מצאה שטר של 20 ₪. באמצע המדבר, סתם ככה.

נגמר המסלול הראשון. באוטבוס היה נחמד.

הגענו לגן גולדה, מקום השינה. אני שהייתי עם מכנסיים קצרים, ישר רצתי ללבוש את מכנסי הפוטר שלי וסווצ'רט, והלכתי לבנות אוהלים לכיתות ד'.

לקח לנו הרבה יותר מהר לבנות את הארבע חמישה אוהלים האלה, מאשר שני אוהלים ביום שבט. אחרי זה הלכתי לעזור למדריכים שליוויתי. הם בדיוק הכינו ארוחת ערב, אז אני שיחקתי עם הקבוצה, ושמרתי בעצם שהן לא ישתעממו בנתיים.

אחרי איזה חצי שעה, קראו לי לעזור שנייה לבנייה של אוהל אחד, אז אמרתי לבנות שתוך חמש דקות אני חוזרת. תוך פחות משתי דקות חזרתי, ואין לי קבוצה. הן פשוט נעלמו.

באמת שנכנסתי לפאניקה, וחיפשתי אותן בכל הפארק. חוץ מהאזור של השירותים.

פתאום אני רואה אותן מדלגות בתנועות מוזרות ושרות על איזה גמל מכיוון השירותים. אמרתי להן שלא יעשו לי את זה יותר. אני ושיר (פעילה) ניסיתי לשעשע אותן עוד קצת עד שהאוכל יהיה מוכן. וסופסוף הוא אכן היה. רק שהפסטה יצאה קצת דביקה, אז הבנות התלוננו. לי לא היה אכפת, העיקר שזה אכיל. שירן המדריכה הייתה ממש חמודה והכינה לי צלחת אוכל בזמן שהלכתי להביא סכו"ם.   אחרי האוכל הייתה לחמישיסטים שיחה.

התחלקנו לקבוצות עפ"י הכיתות שליווינו. סיפרנו כל אחד חוויות מאותו היום, והלל ומורן הביאו לנו עוגיות. לאחר מכן הלכנו להתארגן לשינה, בתוך המבנה שנתנו לנו לישון בו.

אני לא הלכתי ישר לישון. הסתובבתי עם מאי בחוץ, שהתחילה לבכות ששמעה את השמיניסטים שרים... ואז אלונה באה וחיבקה אותה.

ואז הלכנו לישון.

יום שלישי (11.4)- אני משערת שקמנו בערך בשבע בבוקר.

התארגנתי, והלכתי לעזור בפירוק האוהלים. אני ושחר חיברנו את הקונסטרוקציות בסלוטייפ, ואז יעל פתאום קראה לי. באתי איתה, והגענו ליעלי הרשגדי"ת של גדוד פסגה'. יעל ליוותה בגדוד שלה, אז היא נתנה לנו עוגיות ושוקולד. אחרי זה הלכתי למלות ג'ריקנים, והתכוננתי לעלות לאוטובוס. רק שמורן קראה לי ולעוד בנות לנקות את כל השטח. מה לא מצאנו שם...

וסופסוף עלינו לאוטובוסים. נסיעה של רבע שעה, והגענו למסלול. הליכה קלה מאוד בהתחלה. עצרנו לארוחת בוקר, ואמרו לנו להתכונן לעזור לחניכים בעלייה שאמורה להגיעה. אחת הבנות התלוננה שהתיק מאוד כבד לה, והתברר שהיא הביאה איתה את הגזיה למסלול. אז לקחתי ממנה את הג'ריקן בעלייה. סופסוף נגמרה העלייה.

ואז אמרו לנו שאנחנו עושים ירידה כלשהי. הסתכלתי לכיוון שאמרו, וחשכו עיניי מה שנקרא. ירידה שלא אמורה להיות מפחידה, אבל המסלול שלה ממש צר כמו המסלול של מערת קשת (כמו באתגר). השקית של קופסת הקורנפלקס נקראה לאחת החניכות, אז אני סחבתי אותה בירידה. בסופו של דבר לצוק שטוח. היינו שם עשרים דקות, שבמהלכן אני ומור ישנו לנו.

אח"כ אמרו לנו שאנחנו צריכים לחזור הכל... בגלל שאין דרך אחרת לרדת מההר.

אז אחרי שחזרנו הכל, הלכנו בין ההרים. היה ממש נחמד. רק שבחלק מהמסלול היו ירידות מפחידות כאלה, ולא יודעת למה פשוט התחלתי לפחד. אז יצא שהחניכות כל הזמן אמרו לי "אל תדאגי, אנחנו איתך".

סיימנו את המסלול בסביבות שלוש בצהריים. אכלנו צהריים, ושירן ודניאל העבירו פעולת סיכום.  שהגענו לאוטובוסים, הצטלמתי עם שירן. אחרי זה הלכתי גם לאוטובוסים איפה ששאר החברות שלי שליוו ד' היו, והצטלמנו. פשוט התחרפנו. התחלנו לקפוץ, ואני ודניאלה תקענו פוזות למצלמה. בדרך חזרה הביתה מור צילמה כמה פעמים את מורן והלל ישנים.

דניאלה לקחה לי את המצלמה והתחילה לצלם את עצמה, וגם את מיקו (מדריך בנים בגדוד דבש). מעין (חניכה מהקבוצה שליוויתי) באה והתיישבה עליי, ודיברנו.

שהגענו לשבט, עזרנו להוריד את הציוד מהאוטובוסים, וחזרנו הביתה.

לא כתבתי כל מיני דברים שקרו במהלך הטיולים, כי שכחתי קצת. בכל זאת, עבר חודש.

אבל למדתי כמה הדרכה למרות שזה כיף מאוד, זה גם קשה.

אבל זאת הייתה חוויה חד פעמית שמאוד נהנתי בה.

היה לי כיף עם החברים מהגדוד, עם מורן והלל, ובמיוחד להתחבר עם מדריכים מכיתה י'.