זה לא הולך להיות פשוט, אמרתי
אל תגידו שלא הזהרתי
יש דברים שאתם לא יודעים
זה לא הולך להיות משחק ילדים
ברגע אחד החופש מגיע
ואין זמן לעצור, אין זמן להרגיע
החיים לפעמים מפחידים
כמה קל לשכוח שאתם ילדים
(אז עוצמים עיניים, נותנים ידיים וקופצים ישר למים)
הבוקר קמנו לעולם אחר
מה שהיה, כבר לא יהיה יותר
וגם אם זה רק שנינו מול כל העולם
אין מצב שנוותר
ובלילה, כמה שבכינו
על כל מה שעוד לא עשינו
חיבוק אחד שלא יחזור
וזהו, לא מביטים לאחור
הבוקר קמנו לעולם אחר...
אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון.
פעם טוב לי, ופעם לא.
הגיע הזמן לסכם טיפונת את התקופה האחרונה.
בחודשיים האחרונים רבתי עם שתי חברות שלי.
הראשונה, דניאל, אמרה שאני מתייחסת אליה כמובן מאליו.
השנייה, מורן, פגעה בי מאוד שאמרה לי שכל הדברים שאני עמוסה בהם הם "חרא". הדברים האלה שאני עמוסה בהם, הם החיים שלי.
בכל מקרה, דיברתי עם שתיהן והשלמתי עם כל אחת מהן. אני לא רוצה לסיים את השנה הזאת בריבים.
יש חבורת ילדים, שאני נפגשת איתם בימי שישי, ובכל מיני חגים וחופשים.
מאוד כיף לי איתם, כי הם חברים טובים שלי, אבל אתמול פשוט לא היה לי חשק להישאר איתם במדורה.
רציתי להביא שתי חברות שלא קשורות לחבורה הזאת, אז אחת הבנות מהחבורה אמרה "אם את תביאי את ההיא, אני אלך". אז הבאתי אותה בכל זאת. ונשארתי רק חצי שעה.
אני מבולבלת בקשר לכל הנושא הזה של בנים.
יש אחד שאני כל הזמן חושבת עליו, אבל אני לא אוהבת אותו. אני ממש מאושרת שהוא מדבר איתי, אבל חוץ מזה, אין כלום.
ואחד אחר... טוב, אני יודעת שזה לא יקרה, וגם עם הראשון לא יקרה כלום.
עברו ארבעה חודשים מאז שסבתא שלי נפטרה, והיום תהיה הפעם הראשונה שאני אהיה אצלה בבית מאז השבעה. בכל זאת, דודה שלי עדיין גרה שם. אני צריכה ללמוד להתמודד עם זה שהיא איננה כבר.
יותר מידי דברים אני רוצה לעשות, ופשוט אין לי זמן. והרוב זה באשמת הלימודים והצופים.
לימודים זה חשוב, אז אי אפשר לוותר על זה, אבל על צופים אפשר.
אבל אני לא רוצה מצד אחד. כיף לי בצופים, ואני חווה שם דברים שלא הייתי חווה בשומקום אחר.
אני רוצה לבקר את החברות מישרא, להיפגש עם חברים בימי שבת, בלי לדאוג שאני מפסידה פעולות...
על מה עוד נותר לי לכתוב:
-הנסיעה לסחנה
-יום העצמאות 2006
-הטיול למצפה רמון
-מפגשי ישראפורים+פסח (תמונות)
-סמינר שכבה בצופים
-ל"ג בעומר 2006
*+*+*Anni*+*+*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
