תלתן

שנגמרה השנה, נגמר גם שיעור הריקוד, ונפרדתי מחברותיי לקבוצה עד שנה הבאה.

בתחילת השנה כתבתי פוסט על הקבוצה. אלו היו המחשבות וההרגשות שלי לגבי הבנות בקבוצה, אז.

אלו הם המחשבות וההרגשות שלי לגבי הבנות בקבוצה, עכשיו.

(ולא אכפת לי שאולי הן לא יראו את זה. אני כותבת את זה כאילו הן כן, אז זה מופנה אליהן).

רועי: אני יודעת שקצת התרחקנו בחצי שנה האחרונה, אבל תמיד שמחתי שבאת אליי לפני כל שיעור והייתי מספרת לך כל מה שעובר עליי. כמה שלא נתרחק ונתקרב, תדעי שתמיד יש לך מקום בלב שלי.

נטע: עדיין נמאס לך לשמוע על כל הבעיות שלי, אבל עדיין את ממשיכה לשאול. כ"כ עזרת לי השנה עם העצות שלך.

טל: למרות שלא יצא לנו לדבר יותר מדי השנה, את חברה טובה שלי. מקווה רק ששנה הבאה נוכל אולי להעמיק את הקשר.

שחר: כמה שאת מעצבנת אותי לפעמים. אבל את יודעת מה? אני לא מתלוננת. אני אוהבת אותך ככה. לקראת סוף השנה יותר התקרבנו, ובאמת שכיף לי להיות חברה שלך.

יעל: אני חושבת שבזכות הריקוד יוצא לנו לדבר יותר, כי אנחנו לא נפגשות בכלל למרות שאנחנו גרות באותה השכונה. את הרקדנית הכי מוכשרת בכל המתנ"ס לדעתי.

תום: מצחיקה וחמודה. היה לי כ"כ כיף להיות איתך בקבוצה. אני מתה עלייך.

ירדן: את באמת חברה טובה, ותמיד הקשבת לי גם שבילבלתי לך במוח. וזה כנ"ל לגבי תום.

מילי: את ילדה ממש חמודה וחברה טובה. תמיד הקשבת לי שהייתי צריכה, ותמיד היית צוחקת את הצחוק המצחיק שלך וגורמת לי לחייך.

ואחרונה חביבה, דנה:  את, שהצטרפת רק השנה, היית לי לחברה שאני הכי סומכת עליה. תמיד ישבת והקשבת לסיפורים שלי ולמה שיש לי לומר. הצעת פתרונות, אמרת את דעתך על אותו נושא, ופשוט היית לי לאוזן קשבת, מה שהייתי צריכה יותר מכל.

עד שהגעת, תמיד הייתי כותבת את מה שעובר עליי בבלוג, או לרוב שומרת בבטן/כותבת ביומן הפרטי. 

אבל שהבנתי שאני יכולה לספר לך הכל, באמת שהוקל לי. סופסוף חברה שאני יכולה לספר לה הכל, בלי להתבייש או לחשוש ממה שהיא תגיד. ועל כל זה אני רק יכולה להגיד לך תודה.

תצביעו לי:

881874 למספר 8686

תמונות:

מילי וטל

תום

מילי

דנה ומילי

בנות מהבוגרת

 מאיה המורה לג'אז ואני

מזל המורה לבלט ומנהלת המחול

נטע