תלתן

לפני בערך שנה, השכנה שגרה מולי, רוני (גדולה ממני בשנה), סיפרה לי שהגישה מועמדת לקבלה לקולג' בחו"ל.

בסופו של דבר היא התקבלה לקולג' בקוסטה ריקה, לאחר מיונים רבים ועוד דברים.

מאז ששמעתי על זה, רציתי מאוד לנסות להתקבל לזה, אבל חשבתי שזה סתם משהו שיעבור עם הזמן.

אתמול מצאתי עיתון ראש אחד ישן בחדר שלי, שאחת הכתבות היא על אירגון הקולג'ים הזה, כמו שהשכנה שלי סיפרה לי.

החלטתי לנסות, ונכנסתי לאתר להוציא את טפסי ההרשמה.

הדפסתי טיוטה כדי לראות מה צריך בעצם לעשות.

עניתי על השאלות שמיועדות לי, ואז ראיתי שצריך שלפחות שני מורים שמכירים אותי טוב יענו על שאלות בקשר אליי, ההורים שלי צריכים לענות על שאלות ולחתום על דברים, ואני צריכה לעשות שלושה חיבורים כדי שיראו כל מיני צדדים של האישיות שלי.

חוץ מזה, שבגלל שאני בכיתה יא (וד"א כבר קיבלתי צו ראשון), אני צריכה אישור מיוחד מהצבא של דחיית השירות הצבאי שלי.

ופה מתחילות התהיות.

אולי כדאי להניח לרעיון הזה וזהו?

יש לי סה"כ עוד שנתיים לסיים את התיכון, ואני כן רוצה לשרת בצבא עם אנשים בגיל שלי.

יהיה לי קשה להיפרד מהצופים, הריקוד והחברים, וגם מהמשפחה.

השכנה שלי סיפרה לי שהלימודים שם קצת קשים, ואני יודעת שאני לא תלמידה מצטיינת.

ובכלל, אני אצטרך לוותר על כ"כ הרבה דברים.. מפגשי ישרא/פורום, שנה אחרונה בצופים ובתיכון...

אבל מצד שני, החלום שלי זה ללמוד בחו"ל, או לפחות לראות איך זה ללמוד בחו"ל (אפילו ליום אחד).

זאת חוויה שלא כל אחד עובר, ואני מאוד רוצה לעבור אותה.

ונניח ואני מתקבלת, אני ממש אתחנן שיתנו לי להיות באותו קולג' של השכנה שלי, כדי שאני לא אהיה לבד לגמרי :)

יש לי עד תחילת ינואר להחליט... וכמו שכתוב בטופס, אין מה להפסיד מפנייה, ואם מתקבלים זאת חוויה.

נ.ב: מזל טוב לבלוג, הוא בן 3 היום.