תלתן

חברה שלי שאלה אותי את השאלה הזאת שסיפרתי לה על הרעיון להתקבל לקולג':

אז תחשבי מה יותר חשוב לך...
לשרת בצבא, לסיים את הלימודים כאן, לסיים את הצופים, להיות עוד כמה שנים עם החברים והכל ולהיות קרובה למשפחה או לטוס לשם, לעשות כיף, לפגוש אנשים חדשים, להתנסות בלימודים בארץ זרה עם שפה זרה ולהיות רחוקה מכל מה שכתבתי בסעיף א'.

ואני עניתי:

התשובה כבר ברורה לי מראש.
הרבה יותר חשוב לי לסיים את הלימודים כאן, איפה שהתחלתי, עם כל החברים והחברות שלי.
הרבה יותר חשוב לי לסיים את הצופים, אחרי שמונה/תשע שנים שאני משקיעה וקורעת את התחת.
הרבה יותר חשוב לי לסיים פה את הריקוד, גם אם אני לא רוקדת ברמה מי יודע מה.
הרבה יותר חשוב לי להיות עם המשפחה שלי (גם אם אני לא בקשר טוב איתם), מאשר להיות רחוקה.
והרבה יותר חשוב לי להשאר פה עם החברות שלי, ובמקום שאני מכירה ואוהבת.

אבל גם חשוב לי מאוד להגשים את החלום היחיד שעוד נשאר לי להגשים, וזה ללמוד בחו"ל.
מאוד חשוב לי להכיר חברים חדשים ותרבויות חדשות, כי זה משהו שתמיד רציתי.
ומאוד חשוב לי אפילו סתם לנסות ולא להצליח, העיקר שתהיה לי האפשרות להגיד "ניסיתי".
כי היו הרבה דברים בחיים שלי שרציתי מאוד, אבל לא ניסיתי, ועד היום אני מצטערת עליהם.

אני חושבת שהחלטתי מה אני רוצה לעשות. אפילו אם אני אכשל.