שנת 2005
אני לא יכולה לעשות דבר כזה.
לסכם שנה שלמה, שחוויתי בה כ"כ הרבה.
זאת הייתה אחת השנים הקשות בחיים שלי, אם לא הכי קשה.
סיימתי כיתה ז' ועליתי לח'.
זה כ"כ רחוק ממני... למרות שזה היה לפני שנה.
הייתי אז ילדה תמימה, שאוהבת ללמוד.
במהלך השנה התחברתי עם אנשים ששינו אותי מהקצה לקצה.
אני כבר לא תמימה,לא שקטה ויש האומרים שצומי.
נעשיתי פעילה יותר בצופים.
היו לי שני מדריכים פשוט מדהימים.
הם כ"כ עזרו לי, בלי לדעת על זה אפילו.
הצופים זה מה שהחזיק אותי שפויה השנה.
זאת הייתה השנה הכי טובה בצופים.
הרגשתי שסופסוף אנחנו עושים משהו. ועשינו הרבה.
בתחילת השנה, התחלתי לפתח רגשות כלפי ידיד שלי.
המקרה הכי נורא שיכול להיות.
הוא נעשה חבר של אחת החברות הכי טובות שלי.
זה קרה ביום ההולדת של קארין. בכיתי המון באותו ערב.
אחרי כמה ימים ניסיתי להראות כלפי חוץ שזה לא מפריע לי, אבל בפנים נקרעתי. הלב שלי פשוט נשבר.
כל פעם שהם היו ביחד, הרגשתי שאני הולכת לבכות, שאני אתמוטט.
כל פעם שהם התנשקו, הייתי בורחת מהכיתה.
שלושה חודשים של סבל, התמוטטות עצבים, בכי ואי שינה.
פשוט ככה.
לאחר שלושה חודשים, הם נפרדו.
הוא כל הזמן תיחקר אותי את מי אני אוהבת.
היו רמזים כ"כ ברורים, שאני לא מבינה איך הוא לא גילה.
בסופו של דבר זה קרה.
אמרתי לו שאני אוהבת אותו.
לא בדיוק במילים האלה, אלא יותר בכיוון של 'אני די מחבבת אותך', אבל לפחות אמרתי משהו.
והוא פשוט חייך את החיוך הזה שלו.
זה מה שהכי עיצבן אותי.
ארבעה ימים אחרי זה הייתה יום ההולדת שלי.
זה היה אחד מהימים הכי מדהימים שהיו לי השנה.
הביא לי מלא בלונים,ברכות,מתנות ועוגות.
התייחסו רק אליי.
גם עשיתי מסיבת פיג'מות לחלק מהחברות, ומסיבה גדולה לחברים מהכיתה וחלק מבחוץ.
בריקוד זאת הייתה השנה הכי גרועה בחיים שלי.
לא היה לי כיף כמו בכיתה ז', אבל היה נחמד.
בחליל היה בסדר. הייתי במרכז המוסיקה ביפו כמעט שנה. הספיק לי ביותר.
במבחינה חברתית זאת הייתה ה-שנה.
דרך הצופים התחלתי להכיר ולהתחבר עם יותר ילדים מהשכבה.
הכרתי אנשים דרך האינטרנט.
גדולים ממני, קטנים ממני, ובגיל שלי.
עם רובם אני עדיין בקשר, ומתכוונת להמשיך כך.
הם אלה שבעיקרון נותנים לי את הכוח להמשיך, גם אם הם לא גרים קרוב, ואני רואה אותם פעם בכמה חודשים. חלק מודעים למה שקורה לי יותר מהאלה שלצידי.
מבחינת הבית, חרא של שנה.
רבה עם ההורים, מורדת.
אבל זה יעבור.
בשנת 2005 גם התחלתי לכתוב.
שירים לא הלך, אז עברתי לסיפורים.
אני כותבת פיק על ה"פ, ועוד דברים שמאוד מצליחים באינטרנט.
בכלל, המחשב ממש השתלט לי על החיים.
הפורומים, הבלוגים, מסנג'ר ואייסיקיו.
זה נוראי.
אבל אני לא יכולה בלי זה.
בלימודים התדרדרתי, אין מה לומר.
לא כיף לי בבית הספר, לא מעניין כבר.
החופש הגדול... נפרדנו בצופים מכל המדריכים. זכינו מקום שני ספארי. נעקצתי בעין מדבורה...
הייתי בכרתים ואתונה. היה כ"כ כיף. חבל שלא כתבתי על זה בבלוג.
החודשים האחרונים של השנה...
דודה מרים נכנסה לבית חולים ועברה ניתוח מקפים,
סבתא סילבי נכנסה לבית חולים,
דודה (של אבא) רוזיקה נפטרה והייתי בהלוויה,
סבא מנו (ברזיל) היה בבית חולים.
קשה.
אבל דודים באו לבקר מברזיל ובזכות זה היה לנו מפגש משפחתי,
תאיס ודודו (ילדים של חברה של אנא) באו ארצה,
דיברתי עם בת דודה שלי ברונה (ברזיל),
התחלתי לדבר עם נדב הבן-דוד שלומד ב"אליאנס",
לא רבתי הרבה עם יעל,
הצלחתי לא לריב חודש וחצי עם יהל.
אז בתמצות, שנת 2005:
השקעתי את כל כולי בצופים, התדרדרתי בלימודים,רקדתי,ניגנתי בחליל,נפגעתי ממי שאהבתי,אמרתי פעם ראשונה
"אני אוהבת אותך",התבגרתי,נעשיתי פתוחה יותר...
יש פה דברים שהוצאתי פעם ראשונה החוצה.
מתחילה שנה חדשה, להיפטר מהזבל של הקודמת.
אך עם זאת, להיזכר בכל הטוב שהיה בקודמת.
החברויות החדשות,טיולי הצופים,המדריכים המדהימים,כל מיני דברים קטנים שקרו.
זאת היא שנת 2005 בשבילי.
מקווה ששנת 2006 תהיה טובה יותר, ושלא יהיה לי קשה.
*+*+*Anni*+*+*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
