תלתן

וזה הורס לי כ"כ הרבה תוכניות.

לא יצאתי לטיול פסח של שבט כפיר, ואני בספק אם אבא יתן לי לצאת למסע בעקבות לוחמים בי"ם שאני כ"כ רוצה לצאת.

אני יכולה ללכת, אבל אני מדדה, והולכת לאט.

והכל בגלל קפיצה ונחיתה לא טובה בריקוד.

כואב לי, והרגל נפוחה.

ולמשהו אחר- סליחה על חוסר העידכונים.

יש לי בעיה במחשב, ואני כרגע מעדכנת ממחשב אחר.

אני רוצה עוד לעדכן על מסיבת יום ההולדת שהייתה לי, לשים אולי תמונות של המתנות שאמא הביאה מברזיל...

מקווה שעד יום שני אוכל כבר ללכת כרגיל.

לרגע אחד היינו משפחה מאושרת.

אבא סיפר על הקרובים מוונצואלה.

אני הקשבתי בשקיקה לסיפורים על הדודה העשירה והקמצנית.

צחקנו על שטויות מהיומיום.

לרגע אחד, באמת שלרגע אחד קטן היה לי כיף להיות חלק מהמשפחה הזאת.

אבל הרגע הזה עבר איך שהתיישבנו לאכול כולם ביחד.

והתחילו הצעקות.

הפעם לא השתתפתי בריב.

רק חשבתי על זה שהרגע נהרס בגלל בקבוק של קולה.

נמאס לי מהמסלול הזה של השגרה.

נמאס לי מהלימודים,מהצופים,מהריקוד.

נמאס לי לרדוף אחרי חברות כדי לשמור איתן על קשר.

ונמאס לי להרגיש כ"כ לבד לפעמים.

ופשוט נמאס לי לרחם על עצמי!

אני חייבת איזה משהו ספונטני כזה באמצע השבוע, או אפילו בסופשבוע.

כמו השישבת הזה שנסעתי עם מאי.ג. (ודנה) לבית של אבא שלה בהוד השרון. לא עשינו דברים מיוחדים. דיברנו,ישנו,וראינו סרטים (עידן הקרח 1+2, צ'רלי בממלכת השוקולד). האחים הקטנים שלה ממש חמודים, ופשוט היה כיף לשחק איתם. היה טוב להיות סופשבוע רגוע, לא בבית.

אין לי לחץ של יותר מדי מבחנים,אבל חשוב לי מאוד להוציא ציונים טובים. לצערי אני פשוט לא מצליחה לשבת על התחת וללמוד.

התחברתי יותר עם הילדים בכיתה, אבל צערי חברויות ישנות קצת מתפרקות. ונמאס לי לרדוף אחרי אנשים בשביל זה.

ההוצאות הכספיות גוברות עליי! יש יותר מדי יומי הולדת בחודש נובמבר... ועוד לא הגענו לדצמבר..

מקווה ששבוע הבא אני ודפנה באמת נלך להופעה של עדי אשכנזי ברוזין, כמו שאנחנו מתככנות, כי זה יהיה כ"כ מתאים.

לצאת עם חברה (שלא יצאתי איתה מאז החורף שעבר), לצחוק עד שתכאב הבטן, ופשוט להנות.

ובקשר לצופים, הדרכה זה חרא. מכאן בא: הדרחרא!. סתם. זה כיף, אבל זה מאוד קשה, ושיש פעולה שלא הולכת טוב, זה משבש את כל המצב רוח.

Anni