תלתן

היה לי יום כ"כ טוב.

השיער היה בסדר אכשהו, אהבתי את הבגדים,ובשיעורים היה סביר (למרות שבאמת נרדמתי בשיעור מתמטיקה).

שהגעתי הביתה ישר התחלתי להכין את הפעולה הנוכחית, שדרשה המון השקעה.

הכנת חבילה עוברת,גזירות של תמונות מהעיתונים (איברי גוף,אנשים),הדפסה של ציורי כדים...

איריס אפילו הציעה לעזור, הכינה את החבילה עוברת וגזרה אברי גוף.

סידרתי כל הפעלה בנילונית נפרדת, והכנסתי הכל לקלסר חצי שקוף.

כדי שהכל יהיה מסודר. שאני אהיה מסודרת ואעביר את הפעולה בכיף.

יצאתי מהבית בזמן, כדי לא לאחר (לשם שינוי) לשיחת הדרכה. הקדמתי.

אחרי השיחה, אני מגיעה לשטח הגדודי כדי להעמיד את החניכות במפקד, ורואה את רותם יושבת על ספסל קרוב.

הולכת אליה ושואלת מה קרה. רבה עם עמית, ואפילו לא הבנתי על מה.

עד שהצלחתי לשכנע אותה שתבוא למפקד (וכי אני לא רואה את עמית בסביבה), עמית הגיעה בצרחות ובריצה.

רצתה להרביץ לרותם. אז עמדתי ביניהן.

חן (הרשגד"ית) הגיעה ודיברה עם עמית, בזמן שלקחתי את רותם שתשב על הנדנדות בגינה, ותחכה.

מפקד סביר, לקחתי את הבנות לפעולה. עמית ישבה בשקט עד שרותם חזרה לקבוצה, ואז הלכה לשבת בצד. בלי להפריע.

התחלנו בפעולה בצורה חביבה. עד שהבנות כבר לא הקשיבו לי. שרו שירים ועשו פרצופים.

דיבורים לא עזרו, שתיקה רועמת לא עזרה. רק צעקות עזרו.

צעקתי על נועה "תצאי מהפעולה ואל תחזרי" על כך שהיא רצתה ללכת להיות עם עמית. נראה לי שעברתי קצת את הגבול.

אחרי כמה דקות הלכתי לדבר עם נועה שהתחילה לבכות. דיברנו כמעט רבע שעה, והסברתי לה שעשיתי את זה בלי כוונה. לא רציתי לפגוע בה. חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהבת אותה. אמרה שגם.

חזרתי לשאר הקבוצה, עד שנועה התיישבה עם עמית בצד, ובכתה. כולן רצו אליה. כבר לא היה לי חשק לפעולה.

העברתי בדיוק שלושה משחקים. בלחץ.

מפקד שבטי מטומטם. פעולה שכבתית נחמדה מאוד. שיחה עם הילה חוטר שעזרה לי מאוד.

אני אוהבת את חוטר.

נ.ב: בזמן המפקד הגדודי, ראיתי את אלונה ומורן (מדריכות משנה שעברה).

רציתי כ"כ לרוץ ולחבק אותן,  אבל לא יכולתי. מפקד ארור.

אז צעקתי אלונה. שמעה,הסתובבה, חייכה, וחייכתי בחזרה.

אני רוצה את שנת החמישיות בחזרה

נ.ב2:

פוסט סיכום 2006 יהיה בימים הקרובים.