לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

תלתן


every second chance begins with a first step

Avatarכינוי: 

בת: 34

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2007

sweet 16


 

יום ההולדת השלישי שלי בישרא. נחמד.

אתמול הייתי בת 16.

אני לא מרגישה כ"כ הבדל בין 15 ל-16.

אולי עוד חודש, שאני אקבל את תעודת הזהות אני ארגיש.

 

אתמול בבוקר התעוררתי לבד.

התארגנתי והלכתי לביה"ס.

שהגעתי לכניסה, שחר עמדה שם וחיכתה לי. היא הביאה לי כתר ותיק שתפרה לי (כי אני כל הזמן מנג'סת לה שתתפור לי אחד).

הרבה בנות מהשכבה עברו שם בדרכן להרצאה (שהכיתה שלי תעבור עוד שבועיים) ואמרו לי מזל טוב.

שנכנסתי לבניין הכיתות ראיתי מלא שלטים עם תמונות שלי: "אמרתם כבר לאני מזל טוב??" וכל מיני כאלה. הצוות המדהים שלי תלה אותם J.

הלכתי לכיתה, וכל מי שהיה בכיתה שר לי "היום יום הולדת...".

השיעור התחיל, ויעל הגיעה באיחור, ונתנה לי את הברכה (המאוד יפה) שהיא הכינה לי.

גם בן.נ. מהכיתה נולד בתאריך הזה, אז שרו לו שהוא הגיע לכיתה.

בכל מקרה, שעתיים מעיקות של מתמטיקה, ובהפסקה הראשונה ירדתי לחצר.

בספסל ליד הכיכר חיכו לי קבוצה של בנות.

דניאל.ס. ודנה.ב. הביאו לי בלונים וברכות, מאי.ב. עוגה וכתר, דפנה קנתה לי חולצה בהנס הכינה עוגה וברכה, ואביה הכינה כדורי שוקולד הביאה ברכה וקנתה לי את החולצה שכ"כ רציתי מפוקס (ויום לפני אמא לא הסכימה לקנות לי).

ישבתי על הספסל עם הבנות, הבנים באו להגיד מזל טוב ולקבל אוכל והיה נחמד.

בסוף ההפסקה באתי להיכנס לכיתה, וכל הבנים עמדו בפתח. גם בן.נ. נכנס והם הושיבו אותו על כיסא והרימו אותו. שסיימו הם רצו להרים אותי אבל ברחתי. אז אורי זוהר פשוט גרר אותי חזרה לכיתה והושיב אותי על הכיסא. ניסיתי לתת תירוצים למה שלא ירימו אותי, אבל ברגע שאמרו שאת עידו הם הרימו, השתכנעתי.

החזקתי חזק חזק בכיסא בזמן שהבנים הרימו אותי, וממש התעופפתי באוויר. בפעם הרביעית החלקתי מהכיסא וכמעט נפלתי על עידו.

היה אמור להיות שעתיים תנ"ך אבל היה מילוי מקום (שנעשה ע"י המורה שלי להיסטוריה מכיתה ט'), אז דיברתי עם יעל כל השיעור.

קיבלתי SMS מחן הרשגדית (שבטעות מחקתי במקום לענות), נעם, דנה מהריקוד,ורד...

שעה אחרי המחנכת נכנסה במקום תנ"ך, ולימדה היסטוריה. בסוף חילקתי עוגה לכיתה.

בהפסקה השנייה ישבתי קצת עם מאי ונעה על הדשא, רבתי קצת עם פופר, והייתי עם אנשים.

בשיעור החמישי היה היסטוריה, ואחרי זה הלכתי הביתה.

בבית אכלתי צהריים ולא היה משהו מיוחד, ובארבע הלכתי לצופים.

בדרך עברתי אצל טל מהריקוד כי היא הביאה לי משהו לתאריך.

הגעתי לשבט שכל השכב"ג ישב כבר על הטריבונות.

חן רצה לחבק אותי, שרו לי "יומולדת", והלכנו לעבוד.

עדי.צ. (הרשפק"ית=ראש פרויקט) הביאה לי עוגה וכובע יומולדת שכתוב-יש לי יום הולדת-.

התחלנו לעבוד ליד השער של השבט, ושהסתכלתי אחורה לחנייה ראיתי מלא תשיעיסטים ובניהם גם מדריכים של השכבה משנה שעברה (הלל,שוורץ,אביב,ומורן). אמרתי להם שלום, חיבוקים, קצת דיברתי עם כל אחד, אמרו מזל טוב (הייתי צריכה להזכיר להם...).

עמית הגיעה והביאה לי סרטים נוצצים כאלה לשים על הצוואר.

אמרתי ליעל שהמדריכים עשו לי את היום (מה יכול להיות יותר טוב מלראות אותם, ועוד ביום הולדת?).

בשיחת סיכום הצוות זרק עליי נצנצים, והלכתי עם יעל ונעה לבית של יעל.

היינו שם שעתיים, ואחותי התקשרה אליי הרבה כדי לשאול מתי אני חוזרת הביתה.

בסוף יצא שהכינו לי ארוחת ערב בבית, איחרתי, לא נתנו לי לאכול איתם, סיימו הכל, ורבתי איתם. בכיתי הרבה, אבל כדי לא להרוס לעצמי לגמרי, קבעתי לצאת עם עמית.

נעה ויעל הגיעו אליי בהפתעה באחת עשרה וחצי. הן הביאו ממתקים. הן הצטרפו אליי ליציאה עם עמית.כ.,שטימלר,ועמית.ת.

הלכנו לקופי (ליד האוניברסיטה) וישבנו שם עד אחת וקצת.

היום בבוקר עשיתי עבודה באנגלית, רבתי עם ההורים ובלה בלה בלה.

שהגיעה השעה של הצופים הלכתי לשבט להכין את הפעולה.

לקראת השעה ארבע וחצי, הלכתי לשטח הגדודי, והחניכות שלי עמדו על ספסל והחזיקו שלטים שכתוב עליהם "עד 120!". כמעט בכיתי. הן הביאו לי את המתנה שקנו לי (כרית ממש יפה) וברכה, ואת הממתקים שהביאו ל"מסיבה" שארגנו לי. לא היה מפקד, הייתה פעולה די שגרתית לזמן האחרון (זאת אומרת שלא העברתי אותה כי הן לא נתנו לי) והיה ישב"צ קצר.

אחרי זה חזרתי עם נעה ושחר הביתה, ובדרך פגשנו את יעל.

נעה ויעל נתנו לי 10 דקות להתארגן, ולקחו אותי לבית של יעל.

ראינו סרט "אני אתה והוא" ואכלנו ארוחת ערב שיעל הכינה.

 

הצוות לוקח אותי לאנשהו אחרי שירד הלחץ של הפורימון. אני מניחה.

סה"כ היו לי יומיים נחמדים ביותר.

לא משהו ביג דיל.

נוכחתי לדעת שחברות מסוימות אוהבות אותי. כמה שהן לא מראות את זה או שאנחנו בקושי מדברות. וזה לא ק לגבי אותה אחת.

אני אוהבת את החברות שלי. גם את האלה מישרא ששלחו איחולים.

נכתב על ידי , 25/2/2007 01:13   בקטגוריות ימי הולדת  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Barbie.™ ב-2/3/2007 15:29
 



הלוואי...


והייתי עכשיו במקסיקו.

יחד עם המשלחת מהשכבה שלי.

למה ההורים שלי לא הרשו? הייתי כ"כ קרובה לזה... אבל לא.

אני מתגעגעת לישראלים שטסו, ובמיוחד לבנות המקסיקניות שהתחברתי איתן.

 

דניס,te quiero y te extraño

נכתב על ידי , 22/2/2007 00:43   בקטגוריות לעצמי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *+*+*Anni*+*+* ב-24/2/2007 13:20
 



מוות פתאומי


"...חיים עוברים לאט פתאום
זה קצת עצוב לחיות
תקוות שאינן הבטחות
המחר יקדם את בואך..."

(מתוך "אם הוא ילך" של הראל סקעת)

 

 

 

היום בהפסקה מאי סיפרה לי שאמא של ילד מהשכבה שלנו נפטרה.

אותו הילד היה בשכבה שלי מכיתה א' ועד כיתה ו', ומכיתה ז' עד ט' באותה הכיתה.

אני גרה ברמת אביב (הישנה), שכונה קטנה יחסית, ויש אנשים שפשוט רואים כל הזמן.

אמא שלו הייתה מאותם אנשים שרואים הרבה, מברכים לשלום, מתענינים מה קורה.

הם גרים ברחוב של המתנ"ס, והרבה פעמים שהלכתי לשם הייתי רואה אותה מטיילת עם הכלב.

תמיד אמרתי שלום.

בכל מקרה, היה היום עצוב. בהפסקה עמדנו בכיכר ובכינו. בשיעורים ישבתי בכיתה ובהיתי באוויר, או שבכיתי. לסירוגין.

הסתובבתי קצת עם יעל בחוץ. לעשר דקות אני, אורטל, גת ושיראל ישבנו בשירותי הבנות והעלנו זכרונות.

זכרונות שקשורים לאותו ילד שהיה איתנו בשכבה ביסודי, ולאמא שלו.

כל היום התלבטתי אם ללכת להלוויה או לא, ובסופו של דבר החלטתי שכן.

יעל נסעה איתי, והגענו לבית העלמין ברגע שהלוויה יצאה לדרך.

ההורים שלי הלכו קדימה, ואני ויעל הצטרפנו לחברים מהשכבה. באו החברים שלו, הצוות מהצופים, המרכזים הבוגרים מהשבט, וכמה שמיניסטים. בכינו הרבה, ובסוף הלוויה הלכנו לחבק אותו.

היה כ"כ עצוב לראות אותו פשוט עומד ואומר לאנשים "תודה שבאתם".

 

למה דברים כאלה קורים ככה סתם באמצע החיים, לאנשים שלא הגיע להם?


נכתב על ידי , 15/2/2007 22:01   בקטגוריות תהיות  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *+*+*Anni*+*+* ב-18/2/2007 22:42
 



לדף הבא
דפים:  

32,737
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Lupeta- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Lupeta- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)