יש כאן יותר מדי אורחים.
כאילו, סוכות זה פשוט ה-חג לאורחים. למה? למה דוקא החג הזה? כאילו, גם חנוכה הוא שבוע, גם פסח הוא שבועיים, אבל בהם אין כל יום אורחים.
מה כ"כ מיוחד בחג הזה? הסוכה?
נכון, סוכה עם מזגן זה סוגשל מגניב בטירוף, אבל זה לא כ"כ שונה משנה שעברה.
מלאנתאלאפים אורחים זה נחמד בערב החג, אפילו בערב החג השני גם. אבל כל יום. שבוע שלם של אנשים זרים ולא תמיד נחמדים זה פאקינ' סוחט.
השבוע יצאה ממני כל טיפת חביבות שאי פעם הייתה בי. הייתי צריכה להיות איכשהו נחמדה, חביבה, לחלק מדברי האישיים לכל החפץ בכך, לחייך ולא להתעצבן במיוחד כשמנגנים בפסנתר המפגר,
ויותר גרוע- בחליל.
מי לעזאזל המציא את החליל? HELL, אני אהרוג את מי שגרם לחתיכת המקל הזאת להשמיע את הקול הארור הזה. הכלי הזה ירד מהגיהנום למרר לי את החיים. ולא רק זה, זה בא בדואט עם, איך לא, דרבוקה.
יצירת המופת הזו כמעט וגרמה לי לחורר את עור התוף בקיסם שיניים.
זה היה כ"כ חזק שאני תוהה לעצמי אם המשועמם היחיד שיש מצב שיכנס לפה שמע את זה.
אני מניחה שכן. אין סיכוי שלא. כי גאד, זה בטח יהיה מה שישמיד את העולם.
צריך כמה חלילים, דרבוקות וכינור. זה יותר גרוע מאטום.
התחלתי לתהות בזמן האחרון עד כמה באמת אני מבוגרת . למרות שלא ממש, אבל עדיין.
והבנתי שבאמת מישהו יכול לבוא אלי ולשאול: "את באמת נולדת באלף הקודמת?"
ואני אהנהן ואחייך לעצמי כמו סבתא מקומטת וזקנונת שהזכירו לה את את הריקודים שהיו כשהכריזו על הקמת המדינה, למרות שגם ילד בן 11, אם אני לא טועה, יכול להגיד את זה.
זה לא סופר מגניב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.I.G.