הכי מאושרת בעולם!

וואו, כמה זמן לא הרגשתי ככה... הירידה לא הייתה גדולה כ"כ. אני 59.5 ק"ג עכשיו, ודיי הגזמתי עם האוכל היום. למרות שכל היום לא אכלתי עד שחזרתי הביתה, ברגע שחזרתי לקחתי תפוח קטנטן, ובערב סלט, גבינה, פריכיות, קורנפלקס. וואי, עכשיו כשאני חושבת על זה, ה-ר-ב-ה. מקווה בכל זאת לראות ירידה מחר כי לא נראה לי שעברתי את ה-1000 היום, ואני גם לא מגדירה את זה כבולמוס. לא אכלתי מתוק או קורנפלקס עם חלב- שזה קבוע הסיפתח שלי לבולמוס.

קיצר, דיברתי איתו כמה פעמים, היום ברכבת גם איזה מישהו התחיל איתו ונתתי לו את המספר טלפון שלי, אני לא רוצה להרחיב יותר מדי מה קרה ברכבת, כי כל הקרון בערך היה עד לזה ואז יזהו אותי... אבל היה כיף, אחת הנסיעות. זה נותן מוטיבציה אדירה. באמת שאדירה. הרבה זמן לא התחילו איתי, כבר שכחתי מה זה...

אני אעשה עכשיו 300 כפיפות, פיצוי קטן על הערב הזה. ומחר אני מתכננת לאכול צהריים וערב בלבד. בלי נשנושים (אפילו לא תפוח או מרק 10 באמצע), רק בשביל ההרגשה הזאת של השליטה, ההרגשה הכי כיפית בעולם.

המון זמן לא עברתי תקופה כזאת ארוכה בלי בולמוס, למרות שזה רק שבוע, (בקושי), זה מרגיש טוב. ואני מרגישה על עצמי קצת שירדתי.

3>

עריכה 12:26-

ירדתי חצי ק"ג. אני 59 ק"ג בדיוק. לצערי הרסתי את זה ומחר אני אראה עלייה, היה לי בולמוס ענקי ותכננתי אחריו צום, שלא יצא לפועל כי בשישי-שבת כל המשפחה בבית, אין שום דרך להתחמק מאוכל. אני אנסה לאכול צהריים שניצל תירס לייט וכרובית (130 קל') ובערב סלט (50), ולעשות כמה הליכות ארוכות שבטוח ישרפו את ה-180 קלוריות האלה.

מחר אני לא מוותרת לעצמי, שתי ארוחות בלבד שזהות למה שאני אוכל היום (רק בלי הבולמוס).

אוווווווווף, דווקא כשהתחלתי להצליח, להרגיש טוב עם עצמי ולהאמין בי וביכולות שלי לחזור לזה הייתי צריכה להרוס הכל.

אז יום ראשון התחיל.

אכלתי סלט דיי גדול, בלי שמן, רק כפית גבינה לבנה 1/2% ויצאתי לריצה של 45 דק'.

חזרתי הביתה, התיישבתי מול הטלוויזיה ואחרי שעה הבנתי שזה גדול עליי. אחרי שבמשך שעה לא עברה דקה בלי ששאלתי את עצמי אם אולי עכשיו כדאי לי לקחת משהו קטן מהמקרר, או אולי עכשיו. אז היה לי בולמוס. ענקי. בטוח עברתי את ה-1000 קלוריות, אם לא את ה-2000. ומה עושים במקרה כזה? לקחתי 4 לקס'. בניגוד לפעמים האחרונות לא הרגשתי רע אחרי זה (מבחינה רגשית). לא התחרטתי. כמובן שלא ישנתי כל הלילה, התעוררתי איזה 5 פעמים לשירותים, כל איזה שעה. אבל זה היה שווה את זה. בנוסף ל-200 פעמים שעליתי וירדתי במדרגות בבית (שהן יחסית ארוכות..), ירדתי כעט ק"ג. מ-61.3 ל-60.5. הציפייה שלי הייתה 60.9 ק"ג. אז אני מרוצה.

היום בבוקר עוד הפעם הגזמתי, אבל לא לקחתי לקס', פשוט התחלתי צום מ-9:00 בבוקר בערך שיימשך עד מחר בבוקר ועשיתי קצת כושר, אז אני מצפה לרדת איזה 100-200 ג'.

חוץ מזה המוטיבציה חזרה לי, הדבר הכי מוזר בעולם קרה..

חבר שלי לשעבר, שלא דיברתי איתו כבר איזה 4 חודשים, שלח לי סמס ב-3:30 לנות בוקר, הייתי ערה, כי בדיוק קמתי לשירותים... והוא שאל אותי מה קורה ומה השתנה אצלי. לא היה לי כוח לדבר איתו, כי אמרתי לו שאני מחוץ לבית עם חברות ולא רציתי שישמע בקול שלי שאני עייפה או שיש שקט מסביבי. אז אני אתקשר אליו עוד איזה שעה.

הבן אדם נתן לי מוטיבציה אדירה, בזכותו ירדתי 4 ק"ג בשבוע, מ-59 ק"ג ל-55 ק"ג. שזה המון. רק מלחשוב עליו ועל כמה שאני רוצה שהוא יראה אותי יפה ורזה.

מחר אני חוזרת לצבא, מזה אני לא דואגת בגלל שש אין לי את הזמינות של האוכל כמו שיש לי פה (חוץ מהכמויות חטיפים שהבנות בחדר מביאות, אבל זה לא שלי, אז אני פשוט לא מעזה לקחת). החשש היחיד הוא כשאני חוזרת הביתה, ביום חמישי. משום מה תמיד ברגע הזה מגיע הבולמוס. אבל אם אני אחזור בסביבות 18:00-19:00 אני פשוט אגיד לאמא ואבא שאכלתי בדרך ברכבת ואני אלך לישון עד הבוקר. יום שישי בבוקר מצפה להיות 59 ק"ג. זה אומר לרדת ק"ג וחצי ב-4 ימים. קטן עליי.

וכמה משפטים שיעזרו לי לעבור את זה יותר בקלות:

- זה האתגר האישי שלי לעצמי. אני הולכת לנסות כל כך חזק! תצחקו עליי אם אתם רוצים; אני לא אתן לזה להשפיע עליי. אני יכולה לעשות את זה, רק אני יכולה לתת לעצמי להיכשל.

- כל קלוריה נוספת שאת אוכלת שווה לצעד נוסף להסחת דעת.

- את באמת רוצה להיות במשקל הזה למשך שארית חייך?!?!

- להיכנע לאוכל מראה חולשה. תהיי חזקה ותהיי יותר טובה מכל השאר.

- אל תוותרי על מה שאת הכי רוצה, עבור מה שאת הכי רוצה כרגע.

- מה שהמשקל אומר הוא הדבר הכי חשוב.

- ההבדל בין צורך לרצון הוא שליטה עצמית

מחר מתחיל שבוע חדש, שהוא בעצם עוד הזדמנות בשבילי. נמאס לי להיכשל, נמאס לי להתבייש בעצמי ובמה שאני רואה במראה.

למחר תכננתי יום מאד (מאד) קשה ועמוס, אבל אין ברירה, קיבלתי היום כזה שוק מהמשקל שלי שאני חייבת להצליח, אני לא יכולה להישאר במשקל הזה לעוד הרבה זמן.

אני רק צריכה להמשיך להסתכל על תמונה שלי שצילמתי, על השומן העודף, ועל טינספו, ולהזכיר לעצמי שזה לא סתם קשה, אם זה היה קל כל אחד היה יכול...

מצטערת שהפוסט יצא קצת מוזר ומטומצת, כתבתי אחד חפרני ומעמיק וה כ ל נמחק לי. נקווה שתחילת שבוע הבא תלך קצת יותר טוב.