| |
מתל אביב לונקובר, מאשה עובדת 24/7 ליוגוסטית שבעיקר נושמת,
משנה לשנה ורגע לרגע.
על ניהול המעבר שבין כל אלו. |
כינוי:
RavitCa מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2004
 הגבול שבין שפיות לשיגעון
ג ג מראכס כתב בסיפורו"הלכתי רק לטלפן"(מתוך 12 סיפורים נודדים),על בחורה צעירה,נורמלית(אם יש דבר כזה),נשואה, שנסעה לבדה במדבר.האוטו שלה נתקע והנה היא הבחינה בנשים העולות לאוטובוס ,כמובן שהיא הצטרפה מתוך תקווה להגיע למקום עם טלפון ולהודיע לבעלה שיבוא לחלצה. בדרך מסתבר שהנשים הן דיירות בית חולים לחוליי נפש שיצאו לטייל במדבר. המשגיחות חושבות שהיא כמובן אחת מהמשוגעות והסיפור על האוטו שנתקע מצוץ מדמיונה החולני.מתחיל להתגלגל כדור שלג של טעויות,כמובן שאף אחד אינו מאמין לה,ולאחר כחודשיים כשסוף סוף מרשים לה להתקשר לבעלה והוא מגיע לראותה-הפסיכיאטר משכנע גם אותו שהיא לא שפויה. בחודשים הראשונים היא נלחמת,מנסה להתנגד,לברוח.לאט לאט היא בעצמה משתכנעת בשגעונה,ועם השנים היא מקבלת עליה את הדין ואף מפתחת במקום החדש חיים שלמים-תחביבים,מאהבים וכו...
סופו של הסיפור פתוח-מישהו שרף את המקום,לא ברור אם זו היא-אך עקבותיה נעלמו-כלא היו מעולם.
כל אחד יכול להשתגע עם ה"טריגר"המתאים.
הגדרת השפיות מותנית בתקופה,באוירה ובסביבה החברתית.
מתי אדם "קצת מוזר"מתחיל להקרא "לא שפוי"?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
