כינוי:
RavitCa מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2004
כרוניקה של פיצוץ משפחתי
שונאת חורף!
באותו בוקר,היה קר ואפור במיוחד. קמתי בקושי ונגררתי להעיר את הבנות. לאחר קרב מעייף וסוחט אנרגיות,במיוחד עם הקטנה,שהיתה עיפה ועצבנית,ותמיד מעדיפה להשאר בבית,הצלחתי לשלחן לבית ספר.
מותשת התיצבתי במשרד,רק כדיי להיווכח שלקוח ותיק ויקר(תרתי משמע)שהשקעתי בו משאבים נפשיים ומיקצועיים רבים,שוקל לעבור למתחרים הכי כואבים.בנוסף,עיסקה שכבר חשבתי שנסגרה,נפתחה שוב.
את כל יום העבודה השקעתי בנסיון לפתור את שניי המשברים ולא ממש הצלחתי.
מוטרדת ופזורת נפש הגעתי לקחת את הקטנה מהמועדונית.תוך כדי צעידה הביתה אני משננת לה ולי שהיום מגיעים הביתה מוקדם,כדי "להפתר"מהר מהשיעורים(ולא לגרור אותם עד 23:00 כמו אתמול)
הדרך לא קצרה, וקצת מסורבלת לי עם ילקוט בית ספר של הקטנה,תיק שלי ומחשבות טורדניות.”בכל זאת לא יזיק לנו קצת ללכת ברגל".עוצרות בכספומט כדי שיהיה כסף לעוזר. הגדולה מצלצלת,אין כלום בבית.או קיי נעבור דרך הסופר.שעה בילינו בסופר כולל תור ענק.לבסוף כשרציתי לשלם-אין ארנק בתיק. פצחתי עם הקטנה המבוהלת בריצה לכספומט,לבדוק אולי שכחתי את הארנק שם-אין ארנק. תוך כדי חזרתנו לסופר צילצלתי לזכר,שהיה באוטו,בדרכו חזרה מנסיעה ארוכה מחוץ לעיר-שיבטל את כרטיסיי האשראי ופינקסיי הצ'קים.חזרנו לסופר ושמענו כמה כייסים מסתובבים שם ולמה לא נזהרתי יותר.המנהל חימם את ליבי,בכך שהסכים לבצע את המשלוח המושקע,למרות שלא היה עליי כלום-גם לא תעודה מזהה(הקופאיות העידו שהן מכירות אותי כבר 10 שנים).החתים אותי על משהו וסמך על הבטחתי שהזכר יגיע מאוחר יותר-וישלם.
הגענו הביתה עם השליח מהסופר. הגדולה הסתגרה בחדרה עם חברה,והגוזלה התישבה לידי,על שולחן המטבח להכין שיעורים.ואני, בעודי מפזרת את הקניות מהסופר, ומנסה להכין ארוחת ערב תוך כדי שיחות טלפוניות עם ויזה,מריבה קולנית עם הזכר(עדיין באוטו, בדרך חזרה), ותדרוך הפרויקטורית מהמשרד, גם צריכה לעזור לקטנה בשיעורים.כמובן שאיני מצליחה להתרכז בשאלותיה ועונה לה חסרת סבלנות.כשהיא לא מסכימה אתי,אני מנסה לשכנע אותה,שהמורה אמרה שצריך להשתמש בשיטה אחרת,השיטה שלה לוקחת הרבה זמן ושוב נסיים ב23:00 בלילה אני נלחצת.היא מתנגדת וצועקת,אני צועקת בחזרה,ומתחילה שוב להסביר בעצבנות וכעס,מתעקשת לקבל הסכמתה,ולוחצת ועוד לוחצת ועוד... ואז הקטנה אוטמת את אוזניה "דיייייייי"היא צורחת צווחה חדה תעזבי אותי!!!
אני הולכת לחדרי בכעס נופלת על המיטה ומתחילה להתיפח לעצמי:לא עומדת בזה יותר:בהתעקשויות שלה לא לקום בבקרים, בסאגת השיעורים,בדאגה לבריאותה הרופפת לאחרונה ובעיקר בכעס שלי על עצמי,על הנזק שאני גורמת להן בחוסר השליטה שלי בעצמי,על פיזור הדעת שלי שאיפשר לכייס לשלוף ארנקי מהתיק,על....
התיפחות נוספת מגיעה לאוזניי,זו הקטנה ,במטבח.ישר אני נאספת,רצה אליה ואוספת אותה בזרועותיי,לא מפסיקה לחבק ולנשק.מצטערת אם הלחצתי,אני מסבירה.אבל גם לי קשה היום וחשוב לי שתצליח,וכשנרגע חייבים להמשיך,כי הפסידה הרבה כשהיתה חולה,וגם ככה דחתה את השיעורים.
הגדולה מופיעה במטבח,איזה בושות עשיתי לה היום,אני האמא "הקולית" שלה ביישתי אותה היום בהתנהלות הסטרית וצווחנית,עד כדי כך שחברתה נבהלה ו"ברחה" הביתה באיזה תרוץ מטופש. למרות שהחברה נסתה להרגיע את ביתי שהתנצלה,וסיפרה שגם אצלם לפעמים זה קורה,הגדולה שלי לא נרגעה מהבושה,ואני שהבטחתי לעצמי שלעולם לא אבייש את בנותיי ,כמו שאמי עשתה לי-עשיתי בדיוק אותו הדבר.
כמה צער חשתי על הגדולה,התנצלתי כמובן,עוד פעם בכי-הפעם של הגדולה,חיבוקים ונשיקות-סולחה גם איתה,אוכלות ארוחת ערב.מסיימות,סוף סוף מגיע הזכר עם פנים זעופות-לא מעניין אותי,אני פורשת לחדרי ומעבירה לו את המושכות.הוא מסיים את השיעורים עם הקטנה,שולח אותה לאמבטיה,משכיב לישון.אני באה ל"דיבור"ונשיקה,
עוברת דרך הגדולה,לעוד נשיקה ונופלת על המיטה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
