אבל הם בחיים לא יצאו ממני.

איבדתי את האמון באפשרות שלי לבנות לעצמי חיים שלא יתפוררו מנשיפה אחת מסכנה.

כבר מזמן לא אכפת לי.

וזה קצת עצוב, אבל שוב, למי אכפת.

אני לא חושבת שאנשים מסוגלים להבין,

אני לא חושבת שאנשים בכלל טורחים לנסות להעמיד את עצמם במצב שלי.

בגלל זה הכל ככה.

בגלל זה מהנהנים ואומרים שכן כשבעצם לא.

זה כל כך דפוק שאין לי מילים לתאר אפילו.

נראה שבסופו של דבר, אני יצאתי הכי מטומטמת.

הגיע הזמן לקחת מספריים ולחתוך.

בשביל כולנו.

(לא ורידים, לעזאזל)