שלום לכם יצורים רב תאיים שכמותכם!
אתם לא מבינים איזה לילה\בוקר מטורף עבר עליי!!!
היום היה היום האחרון שהבית ספר שלנו לומד, מה שאומר:
*ברקים ורעמים ומוזיקה דרמטית*תעודות!*ברקים ורעמים ומוזיקה דרמטית*
החלטנו לילה לפני כן (מוצש"ק) לעשות ערב כיתה אחרון כולל שינה*הזלת דמעה*.
קבענו להגיע לאולפנא שלנו (שממש נראית מפחידה, במיוחד בלילה) ב10 ורבע, למרות שבפועל כולם הגיעו רק ברבע ל11..
אני נסחבתי עם ילקוט ריק, כדי לשים שם את כל הספרים שנשארו בכיתה, שק"ש (שק שינה לאלו שמעולם לא דרכה רגלם בסניף עזרא\בני עקיבא\אריאל\צופים) וכרית שלקחתי מהספה בסלון, וכמובן תיק קטן יותר לבגדי שינה, מברשת שיניים, מברשת שיער, וכו'..
כשחיכינו שיבואו כל הבנות, אני ונוי העלינו נוסטלגיה מהפעם שהייתי בבית שלהם, וראיתי את אחיה הקטן מודד שמלות (זה לא כמו שזה נשמע! בעצם, במחשבה שנייה...סתם, הוא סתם ניסה להצחיק אותי ואת נוי, נחשו מה? הלך לו!)
*אזהרה: הפסקאות הבאות הולכות להיות רגשניות בטירוף, אם אין לכם כוח לזה, דלגו הלאה*
כשכל הבנות הגיעו, נכנסנו לאחת מהכיתות, שהיו ממש חשוכות, וכל בת קיבלה נר, והדלקנו את כל הנרות, והסתדרנו במעגל. הרעיון היה שכל בת תספר על דבר טוב שקרה לה השנה, דבר רע, ודבר אחד כללי שקשור לכיתה. בתורי אמרתי שהדבר הטוב הוא שמצאתי את המקום שלי בכיתה, והתמקמתי בחבורה משלי (אצלנו החבורות בכיתה לא נפרדות, כל חבורה קשורה איכשהו לשנייה). הדבר הרע שאמרתי היה שאני מפחדת מהשינוי של שנה הבאה, שעד שהתגבשנו בתור כיתה יבואו מלא בנות חדשות והכל יתחיל מהתחלה, ובכללי אמרתי שיש לנו שכבה מדהימה שלא מפסיקה להפציץ בפעילויות, ערבי כיתה, שבתות משותפות וסדנאות שמגבשות את כולם (וזה באמת נכון).
אחר כך המורה חילקה לכל בת פנקס שהייתה צריכה לרשום עליו את השם שלה, ואז כל בת בכיתה תרשום לה שם משהו.
כמובן שהיו בנות שסתם כתבו "חולעע עלייך!! כפרעע! את מדהימה!" גם למישהי שהן לא הכי סובלות, אבל אני ניסיתי באמת לכתוב דברים מהלב, וגם ניצלתי את ההזדמנות וכתבתי משהו ממש אישי למישהי בשם תאיר (ילדה שאני מתה עלייה, והיינו חברות טובות הרבה זמן, עד שמשהו השתבש) שהיא חושבת שאני רוצה לגנוב לה את החברות. כתבתי לה שלא רציתי לגנוב ממנה את החברות או משהו כזה, אלא פשוט ניסיתי להתקרב אליה דרך החברות שלה (מה שנכון). אחרי 5 דקות בערך ראיתי אותה בוכה, וממ נבהלתי, כי לא הבנתי מה קרה, אבל אז היא אמרה שהיא קראה את מה שכתבתי לה, ושהיא ממש התרגשה, ואז היא פשוט חיבקה אותי והתחילה לבכות שוב, וזה ממש ריגש אותי..
אחרי הפעילות המרגשת, הגיע החלק הכיפי באמת.
הבנות (המדהימות) שארגנו את הערב, ארגנו לנו משחק "אחד נגד מאה", וממש השקיעו בתפאורה, והן הביאו שאלות שקשורות לדברים שקרו לכיתה, וזה העלה הרבה מאוד נוסטלגיות..
אחרי החלק הכיפי, הגיע החלק המטורף: דמיינו לכם בית ספר חשוך, שיש בו רק 17 בנות בערך, בלי שום מבוגר, עם 3 קומות ששייכות רק להן, ועם מערכת הגברה, מסך, ומחשב נייד. החלטנו לשים מוזיקה בפול ווליום, ודרך המחשב הנייד הופיע על המסך המילים לשירים. אגב, כבר אמרתי לכם שהשעה הייתה 2 בלילה?
שמענו בעיקר מזרחית (לא בדיוק הז'אנר האהוב עלי, אבל באותו ערב, זה היה פשוט קורע!), שירים של מוניקה סקס או סתם שיר טראש ששומעים בדרך כלל בגלגלצ. בשירwatcha say אני ונוי פשוט צרחנו את המילים. כל הקשר בין הג'יברש שלנו למילים האמיתיות, היה מקרי בהחלט. אנחנו ממש התחרפנו שם, התחלנו לקפוץ ולהשתגע, כאילו אנחנו במינימום בחתונה של שקר כלשהו פרץ. בחיים שלי לא הוצאתי כ"כ הרבה אנרגיות..
אגב, גם הצטלמתי עם כמה בנות\בגפי:
אני מפתחת קשרי ידידות עם הכרית שסחבתי מהסלון (סורי אמא)
אני עם חן (בדיוק מצמצתי..)
אני ונוי. נוי: "רגע! נתקע לי השוקולד בשיניים!!"
שוב אני וחן "יו מאן, יו איש!"
אני וחן מכות בשלישית (הפרצופים מוזרים כי בדיוק גילינו שלמצלמה יש פלאש, והתעוורנו קלות)
סליחה על התמונות הבלתי פוטוגניות בעליל, ועל הוי הסדרתי..קשה לחשוב על פוזות אחרות ב4 לפנות בוקר כשאת קופצת כמו פרעוש על ריטלין)
הפסקנו את הריקודים והשירה בערך ב6 בבוקר, ואז השתעממנו ופשוט החלטנו לראות מיסטר בין חח
ובנוגע לתעודות, הממוצע שלי הוא 80.666667 (0.67 יותר מהמחצית הקודמת! נשבעת!)
לפני שקיבלנו את התעודות, רינה (חברה ממש טובה שלי) אמרה לי שלא כתבתי לה בפנקס, אז רשמתי לה משהו אישי, וגם היא התרגשה ובכתה... איזו מוכשרת אני! חחח
ועכשיו: פינת הסחמות של השבוע
אני-את תבואי לבקר אותי בכיכר החתולות?
נוי-מה יש לך לעשות שם?
אני-אם אני אביא תעודה גרועה, אני אגיע הביתה ואני בטח אמצע מזוודה ליד הדלת, ואמא שלי תגרש אותי מהבית, ואני אצטרך לחיות בכיכר החתולות ולהתקיים על מזון לכלבים!
נוי-אוקייי... *לוקחת לי את הקולה מהיד* מעכשיו את מפסיקה לשתות את זה!
*אמרתי משהו ממש מפגר, לא זוכרת מה, יש יותר מדי..*
רינה-אלינורוש! אני רואה שהעובדה שפספסת את שנת השינה שלך מתחילה להשפיע עלייך!
אני-שרית, אני צריכה להתוודות
שרית-מה?
אני- אני דלוקה עלייך קשות
שרית-גם אני
אני-בואי נברח לקפריסין ונתחתן!
שרית-יאללה!
*משלבות יד ביד ומדלגות אל עבר דלת היציאה*
*בהרקדה\קריוקי היה את השיר 'תראו אותי', והוא נתקע לי בראש*
-ברגע של שקט-
אני- תתתררראאאוווו אווותתתייי!!!!
*שקט מוחלט*
אני-או שתשמעו אותי, מה שתרצו..
אחרי הערב שאף אחת לא ישנה, כולן היו ממש עיפות, ונוי לקחה את הכרית שלי לדשא, ונרדמה שם כמו איזה הומלס.. שמנו לידה כוס פלסטיק וכמה אגורות בפנים..חח
סיפור קצר לסוף:
בשעה שבע וחצי בבוקר, אני, הדר ונוי הלכנו לקנות לחמניות משובע שמחות (מאפייה). בדרך לשם ראינו אוטובוס שנתקע, ומאחוריו עומדת מכונית. בינתיים, בנתיב השני, מלא מכוניות נוסעות. אנחנו קולטות שהאיש במכונית חושב שהאוטובוס שלפניו תקוע בפקק! אני והדר נשפכנו מצחוק, ונוי ניסתה להסביר לנהג שיעקוף את האוטובוס, אבל הוא הסתכל עלינו כמו על מפגרות. אחרי 10 דקות אני והדר עדיין במצב כפית מטורף, ונוי ממשיכה להסביר לנהג מה קרה, עד שבסוף הוא קלט ועקף את האוטובוס... זה היה אחד הדברים הכי קורעים שראיתי בחיים שלי.. באמצע הכביש פשוט עומד לו אוטובוס, ומאחוריו מכונית! חחח
יום טוב!(מזותי שאיבדה את קולה לנצח עקב שירת יתר)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
