איזה מנגנון עדין גורם לזרת להזקף כשאוחזים בספל קטנטן מחרסינה? (או הרבה סוגים אחרים של ספלים לצורך העניין, ואז השאלה מחודדת וחשובה פחות).

is it מודעות עצמית של נשים קטנות? כמוני, כמו מי שיושבת עכשיו לפני באוטובוס, שאני רואה לה רק את קצה התלתלים? נשים קטנות סטייל בת', או כל האחרות, שלא מתו. חוץ מג'ו(זפין) שבטח הייתה מתנגדת ומחליטה שפמינסטי יותר להוריד את כל התה כמו שוט, באחיזה גסה, כמו חוטב עצים שעבר עליו יום קשה ביער או שוחט שיותר מדי פרות קדושות הסתכלו לו בלבן של העיניים. בסוף התחתנה עם אקדמאי - הכי לא פמינסטי (גם אם סקסי). אז מה היא רוצה מהזרת שלי?

יכול להיות שזה פשוט נוח יותר, פיזית, כשאוחזים. שזה מאזן שם משהו, אולי זה קשור למרכז הכובד של כף היד, אם אמנם יש לה כזה.

אולי זו רק מוסכמה חברתית שמקורה בנסיכה שכוחת מרות ממאה-טיפשעשרה כלשהי, שהייתה לה זרת עקומה שלא הסתדרה במערך האחיזה. התחילה טרנד, זה תפס והשאר היסטוריה.

הזמזום הקיומי לא נפסק גם בגיל 30, איימו עליי היום. אפילו גובר ביחס לתחומי האחריות. לא בטוחה שאני מרגישה מאויימת.

אני די בטוחה... שאפשר לסיים כמעט כל משפט.

גם כשהשורש.... רקוב והכוונה ארעית ולא מתכוונת.

לא קשה. קלי קלותה. בלי ידיים!

יש הרבה מנגנונים, אפשר לכבות אותם בשנת לילה טובה.

אפשר בדרכים נוספות שעוד לא חקרתי.

להיות מאוד ספציפיים לא פוגע בנו בצורה ישירה, אבל יש הרבה פגיעה עקיפה. אני לא צריכה להגיד לך, אתה ילד גדול ויודע לבד.

צריך לחשוב בגדול, בסדר גודל גלובלי וקוסמי ואינסופי. זרת קופצת זה נחמד ויפה, אבל הזמזום מזמזם וכמה קוראים את חושבת שתוכלי להביא לכאן כדי לשתות איתך תה? בייחוד שכ"כ חם בחוץ...