למה להסביר שירה?
ההתרגשות
לאומית מתמונת החזרה משבי של אדם אדם
חיוור כחוש נראית לי כמו קטע שמדבר בעד עצמו, וכל
המילים שנכתבו אחר כך נראות כל כך מיותרות
יש דברים
שאפשר להבין גם בלי שננסה להסביר אותם
אילו שמענו
מוסיקה ורגש היה חודר ומלכד אותנו לא הינו מוצאים די מילים
לבארו ולהפכו לפרוזאי. ככל שנשתדל תיוותר בנו התחושה שלא הצלחנו להבהיר את עצמנו עד תום וככל שנמהל
אותו במילים תימהל
תמציתו בדברים כמו בושם שנמהל במים רבים.
אין לנו די
מילים להסביר את ההתרגשות שאחזה בנו,
שליחלחה עיניים שיבשו כבר
שנים
חוינו דבר
שטרם קרה
ואם יקרה שוב,
יאמרו בשיר
"כמו...”
כשליט החוזר
מן השבי...”
והייתה עוד
תמונה, זו
של ראש ממשלה שהולך לבד לבד,
לפגוש את זה שהיה בודד חמש
ויותר שנים, את
הבן של כולם והאושר הנסוך על פניו כשפגש בו,
כאילו ייצג את ההורים כולם, האושר שהיה נסוך על
פניו היה כמו אז, כשבנו
זכה במקום השלישי בחידון התנ"כ.
לפני אירוע
חשוב, כזה
שאנחנו מתרגשים וחוששים ממנו ומהבאות
אחריו אומרים לנו
אוהבינו:
” תהיה
אתה עצמך...".
והיינו עצמנו
וניצחנו.
התמונות האלה
הן השיר שלנו לעולם
השיר המנצח
כאלה אנחנו
וככה העולם אוהב אותנו,
הראינו את עצמנו לעולם כפי
שאנחנו ללא
כחל וסרק, ללא
ספינים תקשורתיים וזה הצליח לנו.
לא שיחקנו,
הראינו כמה אנחנו רגישים, כמה חשובה לנו רוח
האדם
הראינו שאנחנו
מוכנים לשלם מחיר כבד –
ולא בזו לנו,
ולא לעגו לנו
בנשימה עצורה
צפה העולם במחזה
במשך שעות
ארוכות רואה את התמונות,
שומע את הקולות
לא לגמרי מבין
אבל נשימתו נעתקת מול החיזיון.
העולם עצר
למראות והקולות הפשוטים האלה שיצאו מן
הלב ונכנסו אל הלב.
ומצפה הילה, איננו שיר ? ואיך שהמקום נורא ההוד הזה מתחבר...
וגלעד בראיון המצרי - איך יצא מתוק ועז, מתיקות של רוחו של אדם אחרי שבי כה ממושך, תמונות שלא ייאמנו, וכמה חכם הוא, איך הוא עמד במתח הרב והשיב כמנהיג או כמו הכותרת היום במעריב:"ללכת שבי אחריו"
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
