מסתבר ששופן
כתב את עשרים וארבעה הפרליודים שלו בחדר
מבודד במנזר השוכן בהרי ספרד במקום הנושא שם פיוטי: ולדמוסה.
הוא
התבודד שם עם לא אחרת
מאשר אהובתו ז'ורז'
סאנד..
אבל אוי לדאבון
הלב, בית
דין קבע שהחדר בו שהה ושהיה פתוח להנאת
המבקרים משנת 1910,
החדר שבו אפשר היה לראות
את הפסנתר, את מכתבתו ואפילו שערות מראשו של
המלחין, התברר
שאיננו החדר כלל.
משפחת חואטגלס התבררה כבעלת החדר הבלעדית לאחר שזכתה במשפט. המאבק שהחל עוד לפני מלחמת
האזרחים בספרד הסתיים בימים אלה*.
רחמי ליבי נתונים לכל מי
שביקר בחדר של משפחת פרה-פלונץ' וחשב שהוא אכן במקום המקודש.
אפילו הפסנתר שהם ראו איננו
הפסנתר ששופן עליו ניגן.
איך יעמדו בחדשה שכזו קשישים שב- 1910 היו צעירים ובאו לקבל השראה פיוטית
לזוגיות שלהם?,
ומה על אלה שנפטרו בינתיים
בידיעה שהם היו בחדר של שופן ואולי אפילו
ליטפו את הקלידים אותם ליטף באצבעותיו?
איזו צרה
צרורה, הרבה
יותר מעניינת משחרורו של מנבר,
מלידת ה B
7, ושאלת המי הוא באמת ה
B7 האמיתי,
חדשה מרתקת יותר מזיכויו
של ווינרוט (“עכשיו
אחוש יותר את חווית הלקוח"),
נאום הפרידה (סוף
סוף !) של
שושני, שלוחם
באלימות במערכת החינוך (אבל שוכח לציין שהוא הכניס
את הגורם המרכזי לאלימות הזו לדעתי, – פתיחת חטיבות
הביניים, על
כך פוסט נפרד כשאהיה במצב רוח קוטרי
במיוחד). החדשה
גם גונבת ת'הצגה
משיגור הטילים על הדרום,
(טוב יש כיפת ברזל),
מוזיקה של שופן הרבה יותר
נעימה לאוזן.
ולצלילי קטע
הפיוטי הבא אחד מ סדרת
ה-24 פרלודים
שכתב שופן במיורקה,
אפשר לסמס, כי העיתונאי
נחום ברנע מציע
לפתוח לדיון ציבורי את השאלה אם ישראל לתקוף
באירן או לא:
24
פרלודים - פרדריק
שופן קטעי
וידאו ועוד הרבה
מה?
עוד לא
סימסתם?
* אתמול. מגזין מעריב.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
