בכל יום מימי
חנוכה הללו ניסו לגנוב את דעתנו:
בדווים
המו מהומות
ברוורמן
ב'עושים
סדר'
1.12.13: “שישה
עשר אלף בדווים ביקשו להתגייר עם קום
המדינה,
בן
גוריון הסכים,
הרב
הראשי לא"
אולמרט
התעטש
בקולי
קולות. הוא אמר שנתניהו הכריז מלחמה על ארצות
הברית.
מכיוון
שאצלנו נהוג לומר 'לבריאות'
ועל
המתעטש לענות:
'זו
כבר לא בריאות" קפצה אכן התקשורת על המציאה, שוב ושוב שמענו את אולמרט אומר את דבריו שוב ושוב נזעקו
כמוצאי שלל רב תגובות רגשניות,
הייתי
מאמצת הפעם את הנוהג האנגלי האומר שמן
הנימוס להתעלם מעיטושו של חברך שמא תביכו.
התנפלות
על חשבון הוצאות הבית של נתניהו
עוד התעטשות, והפעם של התקשורת, כדי לזכות בתגובות מרעישות. ואני
תוהה מדוע מתעקשים אצלנו להכריח את ראש
הממשלה שלנו להתעסק בדברים שאיננו נותן
דעתו עליהם בדרך כלל על מנת שיוכל להתעמק
בעינייני המדינה. קוראים לזה ביזור סמכויות. גם
ההשוואות לראשי הממשלה הצנועים דאז,
לא
נכונה שהרי הוצאות הביטחון אינם ולא ישובו להיות כשהיו.
אייל
גולן תובע את שי ודרור
לא
שמעתי את הפרטים,
לא
שמעתי מה אמרו שי ודרור על אייל גולן,
אינני
יכולה לחוות דיעה אבל אני לא מבינה איך
אפשר לקחת ברצינות אנשים שאומרים:
דרור:
האפיפיור
יגיע לארץ,
אני
לא יכול לחכות
שי: א,
אני דווקא כן יכול לחכות...
-
- -
שי:
עוד
לא אכלתי סופגניה החג,
ברטלה:
למה?
שי:
לא
מצאתי סופגניה ללא גלוטן
אפילו
הדיון בבית המשפט,
אם
יהיה כזה,
עלול
להיות משעמם מחשש לפגיעה בכבודו של בית
המשפט..
|
יום
המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים
|
| |
|
חל
ב-25
לנובמבר
|
חל
השנה רק יומיים לפני הדלקת נר ראשון של חנוכה,
אני בוחרת להקדיש
ליום החשוב הזה את הספר שתיים
דובים / מאיר
שלו.
קראתי
בו בחג הזה.
ספר
כתוב להפליא בעושר ספרותי ישראלי מטובל
באימרות מתולדות המדינה,
באימרות
תנכיות.
סיפור
מיתולוגי משהו,
שיש
בו גם מהאגדות העממיות (מעשיות).
הסיפור
קשה מידי.
והסוף
בלתי ניתן לעיכול,
כמו
מעשיהם של גברים אלימים.
אבות
בני זוג,
אחים.
הלוואי
ויקראו בו הגברים האומללים-בדרכם-האלה, כי אחרי שיקראו בו יבינו את התובנה העמוקה
המסתתרת בין השורות. אז תיחשף זו הגורמת להם לנהוג
באלימות כלפי אלה שהם אמורים להגן עליהם.
כשייראו
כיצד נחשפה ערוותם,
אני
בטוחה שיעשו הכל שלא לחשוף אותה יותר,
וניפטר
מעונשם.
לעד.
עברית
שפה יפה
זו
הסופגניה שלי לחנוכה והיא תהיה מתוקה:
אתמול
לפני עלות השחר יצאתי לבקר את אימי ביקור
החג.
יצאתי
מוקדם כי היא בבאר שבע,
בשקט
ובחשכת הבוקר עבר לידי אוטובוס ירוק. זוהר
בניקיונו ועליו המילים בלבן:
" אגד
הסעים "
תחושה
של אושר אפפתני,
עברית
כהלכה מרימה את ראשה להסיע את בשורתה
ברחבי ישראל
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
