ציפי
ליבני ב'מצב האומה', נראתה כמציגה דמות שלא
נאה לה.
במצב-רוח
מרומם
שנראה מלאכותי,
היא
זרקה לחלל האוויר דברים שנשמעו כאילו אם
תראה אותם למחרת היא תתחרט עליהם.
התביישתי
בשבילה,.
מעט
הכבוד שהצליחה לעורר נמוג ומה שנשארה לנו
למזכרת,
זו
דמות שמשדרת כאילו אין לה כבר מה להפסיד.
הביטויים
שהישמיעה היו ברמה אנטי חברתית שביישו
אותה ואת המאזינים.
הייתי
נבוכה בשבילה,
הייתי
בטוחה שאקום בבוקר לידיעה שציפי לוקחת
פסק זמן מהפוליטיקה,
אי
לכך נדהמתי לגלות כמה רצינות
שמתחריה מייחסים לביטויים וההתבטאויות
שהיו
ראויים
לטעמי להתעלמות וחמלה בלבד.
שורות
אלה לא היו רואות אור עולם ולא היו נולדות
בכלל אם הדברים של ליבני היו זוכים להתעלמות
הראויה להם,
ונעלמים בתהום
הנשייה.
אבל כשמתייחסים
לדברים והם מקבלים נפח ותהודה,
יורדים לסולם
הערכים של מדונה שלא אכפת לה מה אומרים
עליה ובלבד שיאייתו את שמה במדויק -
יצאתי מהחופשה
שלקחתי על עצמי משלל האירועים המביכים
שקרו לאחרונה,
ומהזיכרונות
שמציפים אותי עקב אבלי על אימי וחשבתי
שאפילו אולי טוב שלא זכתה לשמוע אותם
אירועים מביכים.
אחרי
צוק איתן,
היא הייתה איתנה
בדעתה לא לשמוע יותר חדשות ואפילו לא
לדון בהן,
כאב
לי עליה.
הישקיעה ותרמה
אספה מעצמה בגבורה מהתופת
כאילו כל מה שעברה וסבלה
כעוף החול
למען
עולם טוב יותר לילדיה
לנכדיה
לחינם
היה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
