B.logi

     בתגובה לפוסט היפה המושקע והמכיל של עדה ק. (עוד בלוגיעדה בוורדפרס) כתבתי את הדברים הבאים:

     "אני רק יודעת שאם הייתי נתקעת בחום הזה 6 שעות על הכביש החם זה לא היה מסתיים טוב ועדיין אין דיווחים על המקרים שפונו ע"י אמבולנסים מחשש לא ל"הרגיז" את המפגינים שמא יבולע למרגיזים וזה מצב אנארכי מאד.

     וההפגנה פרצה טרם נערכה חקירה, ואני בטוחה שהשוטר ידע מה יצפה לו אם יירה ובכל זאת ירה, אז כנראה היה בסכנה של ממש.

רק חשבתי

     גם ריפוי ידי המשטרה בצורה גורפת מפחיד אותי וגם - היום פורסם כי שרפו את ביתה של גננת מתעללת.

     אז אולי יש אומרים שמגיע לה אבל בעיני זה לא מבשר טובות"

     ואני עוד זוכרת את שארלי הבדו, ואיך כעסתי שמעליבים ולועגים למוחמד כי זה באמת לא לעניין ופוגע ברגשות ומצית ומה שקרה אחר כך, ואני מחפשת את ההבדלים, כי כבר אין גבולות לחופש הביטוי וכבר אין גבולות לחופש ההעלבות

   מתוך ים הנונסנס הטלויזיוני כבשה אותי הסידרה 'גן העדן לנשים' הכל כך מושקעת ומשובחת, בתחילה התרשמתי מהדיאלוגים המורכבים ומהמשחק המשובח, בפעם השניה שצפיתי שוב מתחילתה ועד סופה, ראיתי את הסצנות הלקוחות מציורים אימפרסיויסטים, ובפעם השלישית מההעתקה המדוייקת של התקופה. בתקציר נאמר שנשזרה על פי אמיל זולא. החלטתי לחפש בספרייה את הספר עליו מבוססת הסידרה

   בין שורות הספרים מצאתי רק את "המשיסה". לקחתי. אף שלא הבנתי את פירוש הכותרת, לפעמים נשמעה לי שלילית, כמו שיסוף, בדקתי ומצאתי *

   נחשפתי לאמיל זולא שונה מעט משהיכרתי מספריו האחרים, לא היכרתי בהם את התעוזה הספרותית שהשיגה את זמנה, אך מתארת ללא כחל וסרק קבוצת אנשים ששמה לעצמה מטרה להתעשר בכל מחיר

  פריז  לפני ואחרי תוכנית אוסמן

    נפוליאון השלישי בעזרת הארכיטקט הוסמן, יזמו לשדרג אצ העיר פריס שתתאים לזמנים החדשים, מודרניזציה של הבירה הימי-ביניימית רבעים שלמים נהרסו לטובת השידרוג, וקיבלנו את פריס היפהפיה שאנו מכירים היום. זולא לא מתקרב בזכוכית מגדלת אל האנשים שנפגעו מההריסות אם כי הקורא חש בעוול, וגם לא להיסטוריה של מקומות שנעלמו מעל פני האדמה, הוא מתמקד באפופורטוניסטים שלא בחלו באמצעים לאתר את המקומות המועדים להריסה, שעל סמך נתונים שאספו וידעו היכן ומתי יתבצע ההרס, הם רכשו את המקומות במחירים שהוזילו אותם באמצעות שוכרים שלישיים שגם הם שילשלו כספים לכיסם ובעיסקות סיבוביות, מצמררות, על חשבון עניי העיר פרנסיה ותקציביה הגדילו את ערך הנכסים שילשו וריבעו לכיסם מיליוני זהובים.

   


   סקאר גיבור המשיסה רואה באביונו, בדימניונו נהרות מטבעות של 20 פרנק זורמים

   בספר מתואר העושר של מעמד ביניים זה שצמח, על נהנתנותו, בזבזנותו ועל הטעם נמצועצע והמתיפייף על שלל עיטוריו המוזהבים. על הגבולות שהוסרו קודש לנהנתנות, לשיממון כשעל הפער הזה כיסו יחסי קירבה של הכל בכל, הכל הפך גלוי ומקובל :

“ העיר הפכה לחדר מיטות עצום ...”

...“עיר מיוחמת הכמהה לתענוג "

"...התקופה כולה חלפה שם על צחוקה המטורף והטיפשי... שפער את החלונות ושיתף את העוברים ושבים בסודות של חדרי המיטות "

“... העיניים הן שאיפיינו אותו במיוחד, שני חורים כחולים, בהירים וחייכניים, מראות של נשים גנדרניות, שמאחוריהן אפשר היה להבחין במלואו בחלל של מוחו, עיני הילדה הפרוצה שלו לא הושפלו לעולם: הן ארבו לתענוג, תענוג בלתי נלאה, שמזמנים ומקבלים "

    מעמדן של הקורטיזונות השתדרג אז עד שהפכו לחלק מהחברה

ו

   ואני בתמימותי היכרתי את פריז עד אז דרך עיני  פוסטאימפרסיוניסטים‎ , ואת העולם דרך ההמצאות, מלחמת האזרחים בארה"ב …

   הספר לא הותר לפרסום בזמנו ובסוף הספר מביא פרופסור מנדלסון הארות לסופר ולתקופה

 
 פייר אוגוסט רנואר, הנשף במולאן לה גלאט 1876

 

בשנים 1861-1865 מתרחשת מלחמת האזרחים של ארצות הברית

ועידת קטוביץ (1884) והקונגרס הציוני (1897) מבשרים על הולדת הציונות

• אוניברסיטת ברלין, האוניברסיטה הראשונה בברלין מוקמת (1810)

• מלחמת 1812בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת

• קונגרס וינה(1815)

• מהפכות אביב העמים, (1848)

• שלטון השוגוןלביתטוקוגאווה נופל ביפן, תחילתתקופת מייג'י, (1868)

• עצמאות יוון, (1827)

• מלחמת האזרחים של ארצות הברית, (1861‏-1865)

• מלחמת פרוסיה-צרפת, (1870‏-1871)

• איחוד גרמניה (1871)

• ועידת קטוביץ (1884) והקונגרס הציוני (1897) מבשרים על הולדת הציונות

• המשחקים האולימפיים חוזרים להתקיים באתונה (1896)

• המלחמה העות'מאנית-רוסית, (1877‏-1878)

אישים משמעותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור מהמאה ה-19

• ציירים:אדוארד מאנה,אנרי רוסו,פרנסיסקו דה גויה, אודילון רדון וינסנט ואן גוך, פייר אוגוסט רנוארווויליאם בלייק.

• פסלים: אוגוסט רודן

• מלחינים (התקופה הרומנטית): לודוויג ואן בטהובן, פרדריק שופן,פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, רוברט שומאן, קאמי סן-סנס, פרנץ שוברט, אדוארד גריג ורבים אחרים.

• סופרים: צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, מארק טוויין,היינריך הופמן, לוסי מוד מונטגומרי, פיודור דוסטויבסקי, לואיס קרול ולב טולסטוי, ז'ול ורן, הנס כריסטיאן אנדרסן

• אדריכלים ומתכננים עירוניים: ז'ורז'-אז'ן אוסמן, אז'ן עמנואל ויולה לה דוק

מדענים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון, גוטלוב פרגה, קרל פרידריך גאוס, אוגוסטין לואי קושי, ג'יימס קלרק מקסוול, לודוויג בולצמן, מקס פלאנק, חיים ויצמן, פרנסיס גלטון, אלפרד נובל, אלכסנדר גרהם בל, מארי קירי

ממציאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי ז'אק מנדה דאגר, ניספור נייפס, אדוארד מייברידג', תומאס אלווה אדיסון

מדינאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• מנהיגי מדינות: אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, אברהם לינקולן,המלכה ויקטוריה, אוטו פון ביסמרק, ונפוליאון השלישי.

• מהפכנים: קארל מרקס, פרידריך אנגלס, בנימין זאב הרצל, חיים ויצמן (ממובילי תנועת הציונות), אליזבת קיידי סטנטון, סוזן ב. אנתוני. ג'וזפה מציני, וג'וזפה גריבלדי.

תגליות והמצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 המהנדס הגרמני קרל בנץ הציג את המכונית הראשונה שיוצרה בסדרה זולה להמונים

• מעלית חלל - (קונסטנטין ציאולקובסקיהרוסי, ב-1895) בהשראתמגדל אייפלבפריז ומטרתו היא מגדל שמגיע עד לחלל

• גילוי החשמל, איחוד תופעות האלקטרומגנטיות, בניית תחנת הכוח הראשונה, הגנרטור החשמלי, נורת החשמל (תומאס אלווה אדיסון, 1879)

• מנוע בנזין (ז'אן ז'וזף אטיין לנואר, 1859), מנוע דיזל (רודולף דיזל, 1892)

• האופנוע (גוטליב דיימלר ווילהלם מייבאך, 1885), המכונית - (ניקולאוס אוטו הגרמני, 1867) וכן (קרל בנץ הגרמני, 1879), קטר הקיטור והרכבת, ספינת הקיטור, וספינת האוויר (דוד שוורץ, 1897)

• טרקטור, מכונת תפירה (בָּרתֶלֶמי תימוֹניֶה הצרפתי, ווֹלטֶר הַאנט האמריקני, 1830), המקרר (ג'יימס האריסון האוסטרלי, 1865)

• רדיו וקשר רדיו, טלגרף (קרל גאוס, וילהלם ובר, סמואל מורס) וטלפון (אלכסנדר גרהם בל, 1876)

• המצלמה, סרט הקולנוע

• מכונת כתיבה ומקלדת הQWERTY

• גירוסקופ

• מקלע - מכונת ירייה אוטומטית (ריצ'רד ג'ורדן גאטלינג, 1861)

• גפרור

• מטריה בעלת שלד מתכתי (סמואל פוקס, 1852)

• צילום רנטגן (וילהלם רנטגן, 1895)

• שוקולד (קונרד ון הוטן ההולנדי, 1828. ג'וזף פריי האנגלי, 1847

*

ירמיהו אומר: יי... והיו שאסיך למשיסה וכל בוזזיך אתן לבז״ 2 ,

בעת חורבן בית המקדש, והוא ילד קטן, נשבה רבי ישמעאל, נלקח לרומא והוחזק שם בבית אסורים. רבי יהושע בן חנניה הגיע באחד ממסעותיו לרומא, ושם גילו את אוזנו כי בבית האסורים נמצא ילד יפה עיניים. עמד רבי יהושע בפיתחו וקרא בקול גדול את הפסוק (ישעיה מב, כד): "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים?" והנה שמע מבית האסורים קולו של ילד, שהמשיך מזכרונו את הפסוק: "הלוֹא ה' זוּ חטאנו לו ולא אָבוּ בדרכיו הָלוֹך, ולא שמעו בתורתו"

מְשִׁסָּה
שלל, ביזה.

ישעיהו פרק מב כב

צפניה פרק א יג

ירמיהו פרק ל טז

 מלכים ב פרק כא יד

     ציפי ליבני ב'מצב האומה', נראתה כמציגה דמות שלא נאה לה. במצב-רוח מרומם שנראה מלאכותי, היא זרקה לחלל האוויר דברים שנשמעו כאילו אם תראה אותם למחרת היא תתחרט עליהם.

התביישתי בשבילה,. מעט הכבוד שהצליחה לעורר נמוג ומה שנשארה לנו למזכרת, זו דמות שמשדרת כאילו אין לה כבר מה להפסיד. הביטויים שהישמיעה היו ברמה אנטי חברתית שביישו אותה ואת המאזינים.

     הייתי נבוכה בשבילה, הייתי בטוחה שאקום בבוקר לידיעה שציפי לוקחת פסק זמן מהפוליטיקה, אי לכך נדהמתי לגלות כמה רצינות שמתחריה מייחסים לביטויים וההתבטאויות שהיו ראויים לטעמי להתעלמות וחמלה בלבד.

     שורות אלה לא היו רואות אור עולם ולא היו נולדות בכלל אם הדברים של ליבני היו זוכים להתעלמות הראויה להם, ונעלמים בתהום הנשייה. אבל כשמתייחסים לדברים והם מקבלים נפח ותהודה, יורדים לסולם הערכים של מדונה שלא אכפת לה מה אומרים עליה ובלבד שיאייתו את שמה במדויק - יצאתי מהחופשה שלקחתי על עצמי משלל האירועים המביכים שקרו לאחרונה, ומהזיכרונות שמציפים אותי עקב אבלי על אימי וחשבתי שאפילו אולי טוב שלא זכתה לשמוע אותם אירועים מביכים.

אחרי צוק איתן, היא הייתה איתנה בדעתה לא לשמוע יותר חדשות ואפילו לא לדון בהן,

כאב לי עליה.

הישקיעה ותרמה

אספה מעצמה בגבורה מהתופת

כאילו כל מה שעברה וסבלה

כעוף החול

למען עולם טוב יותר לילדיה

לנכדיה

לחינם היה

החל מ 25.4.12 אינני מקבלת עידכונים בישראבלוג