כבר כתבתי כאן שאני מקווה לזיכויו של אייל גולן, ובינתיים התקשורת חוגגת על העניין, טוב, אפשר להבין - זה מוכר, אבל זה עדיין לא מצדיק את ה'חגיגה' והנבירה בפרטים עד כדי סלידה, את הפרטים בעלי גוון כחול, תרתי משמע המשופעים עלי ללא רצוני

בינתיים עד שהערפל יתפזר, והתשוקה לנבירה בפרטים אינטימיים שהלואי ותקרוס לתוך עצמה, מטרידים אותי שני עקרונות מוסריים אוניברסליים, האחד קשור ליחסי בן/אב, והשני להלשנה.

ויקטור פרנקל ב'אדם מחפש משמעות' מספר על כלל ברזל בלתי כתוב, כלל של סולידריות בין שבויים יהודים במחנות השמדה - לא ילשין איש על רעהו, אפילו אם מדובר בעוד פירור לחם, מכות והתעללויות, אבדן חיים.

ובמדינה שלנו, באמצעות המשטרה והתקשורת, מנסים לאלץ את אייל גולן להתלונן נגד אביו.

כיבוד הורים ביהדות הינו מצווה ללא תנאי. כיבוד אב ואם היא מצוות יסוד ביהדות, בהיותה הדיבר החמישי בעשרת הדיברות: "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ,

בתקופת משטר סטלין הלשינו אנשים זה על זה לשלטונות למען יגמול להם המשטר במגורים נאותים וארוחה נאותה. מחשש לחייהם היו שהלשינו על הוריהם אפילו אם לא ביצעו פשע, רק לא הסכימו לגמרי עם סטלין, והקריטריונים המשתנים מידי יום שלו לגבי מהו 'אויב העם'

עדות לסיפורים הללו אפשר למצוא בספרים 'פרש הברונזה' הבלתי נשכח, ובספר המופת ו'היום איננו כלה' מאת אייזיק אייטמטוב

על הלשנה כערך עליון, על עדות נוראה של ילד מלשין על אביו, הלשנה הגורמת בעקיפין למותו של האב, אפשר ללמוד מסיפורו של ה'גיבור' כביכול פאווליק מורוזוב.

הלסדום היינו? לעמורה דמינו?

את חשיבותו של חינוך טוב, של בית ספר טוב ומורים עם נשמה יתרה אפשר להבין מהקריאה בפוסט האחרון של רוזמרי. אפשר לחוש שם את היתרונות של חיים במדינה חופשית כמו שלנו המרעיפה הזדמנויות גם על ילדים החיים בסביבה לא תומכת, מדכאת ואפילו הרסנית עד כדי קיצוץ כנפיים. 

הפוסטים של עדה ק' והאזרח ד' מתארים מציאות אחרת, אצל האזרח ד'* אני חשה בזילות חיי אדם, אני חשה סגידה לחופש במדינה שכבר איננה יודעת לשים לו גבולות. עד כדי הפקרות.

מהפוסט של עדה ק' אני חשה את ניצול תחושת החופש בביקורתיות היתרה שפשטה בנו לאחרונה, כזו המציפה את התודעה שלנו בתיאורי מעשים שלא ייעשו לכאורה, עד כי אינני יכולה לשאת עוד. נמאס לי מהקיטורים, מההכפשות השכם והערב על סמך שמועות בלבד, מההכללות, מדיוני סרק על סמך חצאי אמיתות, שלפעמים מסתפקים גם בפחות מזה ומהפריחים בלונים עם ניחוחות לא נעימים על בני אדם, מהשאירים לקוראים, למאזינים, לצופים, להשלים את התמונה מדימיונם. הם לא מחכים לבדיקה, אנשים חופשיים מנצלים בשם החופש הזה את החירות לפרסם השלמות מדימיונם הפורה ולפעמים הרע שלהם, ברשתות חברתיות. עליהום. לינץ'.

מרוב הכפשות, מרוב חצאי ידיעות וחצאי אמיתות שמשאירות יותר מקום לדימיון מאשר לעובדות, אני כבר מונעת מעצמי מהדורות שלמות של חדשות. מרוב עצי סרק אינני נכנסת יותר ליער הזה שלחשושים צורמים בוקעים ממנו. 

רק זעקות הילדים מגיעות אלי, ילדים תמימים וזכים, שרק אתמול שרו, רקדו, צחקו ונפלו קורבן לחירות שהפכה להפקרות בשם החירות.

בשם החירות כל אחד יכול לקנות, לתקן, לשפץ, לפזר, לאכסן, לנשום, להקיא, חמרים מסוכנים. להשתמש בהם ללא פיקוח.

ואין מי שייקח אחריות ויאמר 'עד כאן'. אין מי שיגן, שישים גבולות.

* האזרח ד' http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=10163&blogcode=14024597

האלון הינו  אחד משלושה עשר עצים המוזכרים בתנ"ך.

עץ האלון על חמשת מיניו, מאפיין את צומח החורש הארץ

ישאזראלי הטבעי, יחד עם האלה, החרוב, הלבנה והאשחר.

השם העברי "אלון" הוא שם קדום, ונראה שהוא נגזר מלשון "אל".

יופיו, מראהו החסון, ההדור והמרשים של האלון הביאו לכך שעצי אלון רבים נחשבו לעצים קדושים, ובסביבתם נקברו אנשים שנחשבו  לקדושים .

זו הסיבה לכך שעד היום, במקומות מסוימים, נשתמרו עצי אלון עתיקים.

אולם לאורך השנים נכרת עם עצי חורש אחרים, לשם שימוש בעצה שלו (בחומר של העץ). לכן היום העץ נפוץ פחות מבעבר.

עזריה אלון

אלון נמנה עם אבות נושא שמורות טבע בישראל והיה ממייסדי החברה להגנת הטבע בשנת 1953‏[2]. הוא פעל שנים רבות כמורה דרך ומדריך לידיעת הארץ. במשך שנים היה מזכיר או יו"ר החברה להגנת הטבע, עסק בהקמת בתי ספר שדה ובמאבקים ציבוריים של החברה.

מאז 1992 לימד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון.

אלון נהג להדגיש את זיקתו לטבע ולפשטות גם בהופעתו החיצונית. בשנת 2011 הוצגה התערוכה "עזריה אלון-תצלומים, מדבר-קיבוץ-טבע, 1940-1990" במשכן לאמנות ע"ש אתר ובבית שטורמן בעין חרוד.

בשנת 2012 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים, על תרומתו הייחודית להגנת הטבע בישראל.

מספריו : עצי בר בישראל, עם יואב ויזל, הוצאת רשות שמורות הטבע וקק"ל, תש"ל 1970

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

תהילים כ

תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר

דברים כ יט

אימרות ממשפחת העצים לעזריה אלון

תמיר 
בחור כארז
איש אשכולות 
אגוז קשה לפיצוח 
מלא חוכמה כרימון 
הכה שורש

ואנו, שנבורך בברכות:

שנראה את היער

שנהיה ל משפחה ענפה

שנתלה באילן גבוה 

שלא נגדע את הענף שעליו יושבים

 בזיעת אפי

התנהלתי בחלדי

הררי דרך

שנערמו על כתפי/

התאבנו עד כיליותי

מלאו בשגיאות שהיו למנת חלקי

 לא יכולתי לסלוח

לי

לזולתי

הענן האפור שעטה על האפק

אט כנע את גופי/

משקלו נמשך אל אבני יסודי

 לפתע קלו עפעפי

להבל שחיממן

פתאום רטטה לחיי

לליטוף קטיפתי

 חום שפשט בי

באברי

על מכאובי

פקח את עיני לחיוך הצבעוני

התם

האמיתי

 יד נעלמה

חמלה

כאילו נשאה אותי

ועימה הבטחה

לעתיד רב גוני

היום החמישה בינואר יומהולדתי, בין אייל שטרית מהפוסט הקודם, ובין מצבו של אריק שרון, החלטתי לקחת לעצמי פסק זמן ולחגוג. במשך השנה נוסף ערך ויקיפדי לחמישה בינואר  http://he.wikipedia.org/wiki/5_ומסתבר שיש בו אירועים בשלל זוועות ושמחות. תאריך ככל התאריכים. לשמחתי בחרתי לעצמי לציין את הבאים:

• 1759 - ג'ורג' וושינגטון נושא לאישה את מרתה דנדרידג' קסטיס
• 1776 - ניו המפשייר מאשרת את חוקתה
• 1863 - קונסטנטין סטניסלבסקי,שחקן תיאטרון ובמאי רוסי, ממציא "שיטת סטניסלבסקי" (נפטר ב-1938)
• 1921 - פרידריך דירנמאט, מחזאישווייצרי (נפטר ב-1990)

מחמישה בינואר 1930  - אלווין איילי, נולד רקדןוכוריאוגרף אמריקאי (נפטר ב-1989)

• 1932 - נולד אומברטו אקו, סופר ובלשןאיטלקי

1938 - נולד חואן קרלוס הראשון מלך ספרד

1946 - נולדה דיאן קיטון, שחקנית אמריקאית 

גם השחקן ג'יימס קאן נולד בחמישה לינואר

בשנים האחרונות הסתבר לי שחג גדול בספרד הוא התאריך הזה, שנחוג בו פסטיבל לילדים, ואפילו שנושאו אינו תואם את השקפת עולמי,  אני בוחרת להצטרף לחגיגה. תהלוכות ילדים לכבוד חג שלושת המלכים Twelfth Night Children`s Parade  תאריך האירוע הראשון: 04/01/2013 - 05/01/2013 (מדוייק http://www.lametayel.co.il/

אז 

ויום שמח 

עמיר בניון ומיכה שטרית שמחות קטנות - יהללו

  4:28

http://www.youtube.com/watch?v=rGGs-KDjXpI