B.logi

בשביל להתמודד עם הגורל די להיזכר בסוס עץ,

כדי שנוכל לקחת פסק זמן אפשר להאזין לשיר ולחיות את הרגע על שפת הים.

כדי להיפרד מהגוזל נעיף אותו ברוחו של אריק איינשטיין, ונתנחם שהגוזל ימצא חבר לשנות איתו את העולם. מה שניסינו אנחנו לעשות פעם.

הקול החם השאיר לנו שיר לכל מצב רוח, גם לזה שנטש אותנו בעצמו והישאירנו יתומים ממנו.

כאילו הישאיר לנו אור הולך ומתווסף לחיות לפיו.

בדרך סודית שלקח איתו ציווה לנו אריק את השירה האמיתית הוא היציל אותנו, עזב עם הפלישתים. הוציא אותנו מהביצה שכמעט הטבענו בה את השירה את המוסיקה ואת עצמנו.

והיום נר ראשון של חנוכה, כאילו השאיר לנו אור לחיות לפיו. אור הולך ורב.

‫אריק איינשטיין - הוא חזר בתשובה‬‎ - YouTube

► 4:46► 4:46

http://www.youtube.com/watch?v=gFAQZuW_ks4

  4:55אריק איינשטיין - עיתונאי קטן

http://www.youtube.com/watch?v=kU2bMx5RRYs

אני לא רוצה שיחשיכו לי את 'מציאות אחרת' את 'חלומות של אתמול' אפילו אם המילים מתאימות איכשהו למציאות. אני רוצה ליהנות ממעשה היצירה אפילו אם היוצר הוכתם - באשמתו או שלא באשמתו.

כשהמציאות נושכת והביס כואב, כשהחושך מאהיל על נפשי, ואני חוששת להאפיל על סביבתי הקרובה, אני מוצאת באומנויות ובעיקר במוסיקה מקור אור לרומם את רוחי.

סיפרתי איך אני מוצאת מפלט במוזיקה כאשר מציפות אותי תחושות שאין ביכולתי להתמודד עימן, עם דברים שאין באפשרותי לשנות.

אבל כשהמוסיקה עצמה יוצרת את הדילמה, כשהמקום שאני נמלטת אליו הוכתם, ואני חשה שאין מפלט, מה יקרה אז? מה יקרה כשאין מקום אליו נפשי יכולה להתרומם אליו, לאסוף כוחות, להעמיק את הנשימה?

כה העז ואמר ניטשה, שלאסוף שפע הוא לא רק למען עצמי, שפע שיש בי יעלה על גדותיו מלהכיל עד שסביבתי תיהנה מהעודפים ששטפו אותה.

לא הייתי רוצה לחיות בעולם בו אנשים כבויים וכבר אין להם מקורות אור כדי להקרין בהם על סביבתם, מקום שבו אי אפשר להטעין את המצברים של הנפש כדי שתאסוף כוח להתמודד עם החיים. מקום בו נפש לא תמצא מזור לרפא גוף.

את האמנות של קראואג'יו אהבתי אפילו כשהיה בה מהאלימות, אבל כשנודע לי שרצח זה כבר לא היה אותו הדבר. ואפילו שיש תיאוריות שרצח בשוגג, אישיותו כבר הוכתמה בעיני, ואמנותו לא היה בה אותו אפקט מרומם שהיה לה עלי כמו קודם.

כשאני צופה בסרטים של וודי אלן אני כמעט מצליחה לשכוח לגמרי את עוונותיו ולהתמקד בעשייה הגאונית שלו.

מהמוסיקה של מוצרט נהניתי פחות אחרי שראיתי את הסרט וההצגה עליו, כשלקחו חירות לספר על חייו עד שדמותו הפכה מגוחכת. לקח לי זמן להתעלם ולומר לעצמי שיש משהו באדם שאוהב להעריץ ולהאליל ואחר כך להפיל ולכתוש עד דק. מהמוסיקה של בטהובן כבר למדתי ליהנות פר סה, אפילו שהסיפורים עליו כבר הפכו נטורליסטים להחליא, אני מצליחה להתעלם לחלוטין מהסיפורים ומאפשרת לנפשי לדאות על כנפי המוסיקה שלו.

במקום להתמקד בכשרונו של אומן ובשפע שהוא מעניק, ולהתבשם בשפע הזה שיפיץ ניחוחו, מחפש אדם ולחטט ולענות את אישיותו של היוצר, כדי למצוא בה את ביצת הזהב, ומשלא מצא, ימצא במקום שהאדם הנושא את הכישרון הוא בשר כמותו, שאין למצוא את הביצה בקרביים של היוצר, כי בינתיים בחיפוש בקרביים הרג האדם את התרנגולת המטילה, ושיש ליהנות ממנה רק בבחינת 'תיהנה מאורה ואל תיגע בה'.

אומרים היום שבעידן האינטרנט הדבר לא אפשרי, שהמיסחור של המדיה גורם להאללת יתר, ולצעקה 'המלך הוא עירום' אחריה. כאילו מכת גורל היא שכאילו הפכה המדיה בני אדם לידוענים ולכן זכותה המוסרית היא גם להרוג אותם, כאילו אינם אדם אלא יציר כפיהם להתעמר בו ללא רגשות אשם. 'כשהם צריכים אותנו הם מחזרים אחרינו, לכן זכותנו לכתוב עליהם כרצוננו'. זה לא מוסרי. כרוצחי נפש או תדמית או שמן טוב של אדם הם, מעלים ומוחקים מטאפורית נפשות.

והידוענים? גם הם אינם פטורים מלשמור על אמות המוסר שלהם, אפילו שהם שרים מהלב וחודרים ללב, מסרים כפולים עלולים להותיר אותנו מרוחקים ודלים מן השפע המוסיקלי שהם יכולים להעניק לנו. את דרור נפשנו ללא כוח מעוף, כבמציאות אחרת, כחלומות של אתמול.

החייל שרק טוב לב ואמון משדרים פניו. כן ליברמן, לא ליברמן, בנט בצילום מגמתי במועל יד, נתניהו מול העולם, כן בונים, לא בונים, יורדים עליהום על החקלאים. הפייסבוק משמיץ זמר, התמונות שמעלות החדשות בעיני רוחי לא נעימות לי. הויכוחים והלינצ'ים נמאסו עלי.

ואז היגיעה הדקה העשרים ואחת

אמש שמעתי את דן שכטמן זוכה הנובל החביב שלנו בראיון נדיר אצל אריה ורדי. נזכרתי איך הבטחתי לעצמי לשמוע את הסימפוניה שהוא הכי אוהב, מס' 8 של דבוז'ק ואת 9 אני כבר מכירה.

ואז היגיעה הדקה העשרים ואחת.

הדקה ה- 21

לחמש דקות עצר הזמן

בשבילי

הנשימה התרחבה

רמה רוחי:

דובז'אק - סימפוניה מס' 8 - דוחננהי

המנצח כריסטוף פון-דוהנאני ההונגרי, בנו של חסיד אומות העולם - ארנסט פון דוהנאני, שמר על סגנונה היחודי ועל רמתה הגבוהה של תזמורת קליבלנד כפי שמוצבה ע"י קודמו גיאור סל. דוהנאני מגיש פרשנות עילאית לסימפוניה

השמינית של דבוז'אק.

https://www.youtube.com/watch?v=unIMDYXdHIA

---

דבוז'אק - סימפוניה מס' 8, קראיאן

לקנות הכי בזול:

הסופר החברתי החדש של בהרצליה

אורי שחורי קורא לנו. אם איבדנו אמון בסופרמרקטים ובמכולות שמוזילים פרט זה ומעלים מחיר של פרט אחר? אם פערי השיווק והתיווך בלתי נסבלים, אם נמאס לנו שמסדרים אותנו והתרגלנו לומר 'ככה זה', אם אנחנו רוצים לעשות משהו בנדון, אורי שחורי קורא לנו להצטרף לקואופרטיב צרכני.השני מסוגו בארץ. הראשון נפתח בהצלחה במצפה רמון לפני כשנתיים, התחיל בבתים, ונפתח כשופרסל חברתי שם.

אורי שחורי קורא לנו להצטרף לקואופרטיב בהקמה, האסיפה הכללית מחר יום חמישי, 14.11.13 ב-20:30. במרכז הבין תחומי בהרצליה יערך כנס מתעניינים ראשון, במהלך הכנס יתחלקו לקבוצות עבודה להקמה.

אפשר לחזור לארץ ישראל היפה הקהילתית השיתופית. לי נמאס לשלם על לחם מעשרה שקלים ומעלה, לקנות ירקות זולים כביכול שאחרי יומיים מתחילים להרקיב במקרר, נמאס לי לקנות גבינה שאני זקוקה לה בריאותות – עיזים או כבשים בחמישה עשר שקלים כאשר גבינת פרה יכולה לעלות חמישה שקלים בזכות המאבק החברתי. אשכולית בפער תיווך של 150%.

הלוואי ותיהיה היענות, הלוואי והעניין יצלח ויתרחב לכל רחבי הארץ.

אורי שחורי מסביר 

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000893156

‎סופר חברתי- קואופרטיב המכולת של אורלי וגיא, בהרצליה‎ - Herzliya, Israel ...

https://www.facebook.com/superhevrati

‎סופר חברתי- קואופרטיב המכולת בהרצליה ‎ shared  .

הכירו המיזם החברתי החדש שמוקם בהרצליה: סופרמרקט קואופרטיבי שיוזיל את מחירי המזון בצורה משמעותית,

הוידיאו המרגש של אלישע דביר, העיר בי שוב את התהיות לגבי הצמחונות, האם היא טובה לנו? לכדור הארץ? האם היא בריאה לנו? האם לבע"ח יש נפש? אני אוהבת לאכול בשר, הטיבעונים גרמו לי להרגיש רע.

כדי להבין למה אני מרגישה ככה, כדי להבין מה אומר התת מודע שלנו על הטבעונות לעומת אכילת בשר, הלכתי הכי אחורה שאפשר כדי לבדוק מתי בתודעה שלנו החל הקונפליקט בין אכילת בשר למזון מן הצומח. הלכתי למקור של התרבויות שלנו, לסיפורים המעצבים את התובנות שלנו, של היהדות, האיסלאם והנצרות – התנ”כ.

סיפור קיין והבל הוא הסיפור הראשון שהצימחונות מתנגשת בו עם הבשר. בסיפור הזה יש כל כך הרבה קונפליקטים, יחסי אחים, אלוהים שמרשה לקין לרצוח ולא עוצר בעדו - אלוהים שרק רומז לקין לפתח חטאת רובץ; ואליך, תשוקתו, ואתה, תמשול-בו קין שנכנע לרגשות כעס וקנאה, לא שומע לאזהרה ומתחבא. אלוהים שרואה הכל - איננו מתערב. מדוע? ואם הוא איננו מתערב, מדוע זה קיבל את מנחת הבל ואת מנחת קין לא קיבל?   למה אלוהים בחר במנחת הבשר ולא במנחת החקלאי עובד האדמה?

לפעמים זה נראה כאילו יש כאן רמז להתפתחות של המעבר ההיסטורי בין חקלאות האדמה לחקלאות מן החי. בזיכרוני הרוצח היה זה שהביא ממנחת החי והנרצח היה צמחוני.

הלכתי לבדוק את הסיפור הזה שוב. בגלל הוויכוח בין צימחונות לטבעונות, והרחמים שהתעוררו בי על החי התודעה הציבורית והפירסום האינטסיבי, פתאום יש לחי עינים שרואים את מבטן, מה זה? יש לו נפש? שמא הוא חווה סבל?

האם כדאי לנו לשתות מחלבה של חיה סובלת שלקחו ממנה את ולדה? ששמים לידה עגל מניר ספוג בשתן הוולד כדי שתגביר את תפוקת החלב? האם טוב לאכול מבשרה של חיה סובלת? אילו הורמונים מופרשים לדמה, לבשרה של חיה כזו. ואם החיה המובלת לשחיטה סובלת רק מההתעללות בה לפני השחיטה או גם כשהיא מובלת לשחיטה ואז צריך להסיק שיש לה תודעת מוות.

יש פרשנויות חז"ל שאומרות - לקיין לא הייתה תודעת מוות, שרק היכה ולא רצה להרוג. אני מנסה להבין מה נחרת בתודעה שלנו מהסיפור הראשוני, המיתולוגי הזה, אני מפרקת אותו ומחברת אותו מחדש ככה:

בגן העדן האדם היה צמחוני ואפילו נתן שם לכל חי.

לאחר שגורשו אדם וחוה נולדו להם שני בנים,

קין והבל החליטו להביא מנחת תודה מבכורת עמלם

אלוהים קיבל את מנחת הבל מבכורת החי,

קין קינא, ומכאן שמו

קין שיקר, קין לא משל ברוחו, קין חטא ורצח ובכל זאת לא נענש בכל חומרת הדין.

הבל הרג בעלי חיים

בעלי חיים הם יציר כפיו של אלוהים

הבל הרג בעלי חיים

קין הרג את ההורג

אלוהים כעס אבל לא יותר מידי

השופך דם החיה בדם אדם יישפך?

טבעונים אולי יאהבו את הפיסקה הזו, אבל אם הם נגד הרג אולי יחוסו על האדם.

ומה אני עושה עם כל הידע וההתחבטויות האלה בינתיים?

אחרי שקראתי אצל ד"ר יובל נוח הררי בקיצור תולדות האנושות כיצד מגדלים העגלים בתיבה כך שלא יוכלו לזוז, ששריריהם לא יתקשו, שיהיו רכים וטעימים למאכל, שהם מפעילים שריריהם רק פעם אחת בחייהם – כשהם מובלים לשחיטה, בינתיים החלטתי לא לאכול בשר עגל. לעולם. גם זה משהו.