בדיוק סיימתי לראות את הסרט BAD MOMS

איזה סרט חמוד!

והוא גם כל כך בא לי בטוב עכשיו, כי התהליך שעברה שם מילה קוניס ממש הזכיר לי את עצמי, חוץ מזה שהיא מגה כוסית כל הסרט ואני נשארתי פחות או יותר אותה בטטה רופסת.

אבל למי אכפת, זה כזה כיף!

ללכת ברחוב ולקבל מבטים ולהגיד לעצמי, how do you like that בטטה רופסת אה?!

כל הסיפור הזה של לקום בבוקר יום אחד ופתאום החיים קורסים לתוך עצמם וכל מה שבנית מתערער ואתה מרגיש כאילו אין לך על זה בכלל שליטה... והניסיון האבוד מראש לאסוף את עצמך ולהחזיר שליטה על הכל וזה פשוט נידון לכישלון מראש!

ולפעמים כל מה שצריך זה להרפות... כי אם דברים הגיעו לרוויה, אולי זה היה בלתי נמנע

והכי חשוב זה לדעת לשחרר. או כמו שהמורה שלי לציור אמרה לי פעם מאוד בחוכמה - "החוכמה היא לדעת מתי לעצור".

כל כך נכון!

אז גם בסרט מילה קוניס היתה עמוק בזוגיות שהיא BIG MEH ובעלה האינפנטיל סירב ללכת ליעוץ זוגי בטענה שזה אידיוטי, וכשהיא סוף סוף שחררה פתאום כל הדברים הטובים התחילו לבוא. והיו שם כמה סצנות שכל כך הזדהיתי איתן ופשוט גרמו ללב שלי לרקד לו בתוך החזה המצ'וקמק שלי :)

אחח, כמה טוב לשחרר.

חיכיתי לזה, לתחושה הזו, לאנחת הרווחה הזו.

(סורי, בדיוק הפלצתי)

ועכשיו ברצינות - למה לקחת את החיים כל כך ברצינות? מה עם קצת אוויר לנשמה?

לפעמים אנחנו כל כך מתאמצים כדי להנות, שאנחנו שוכחים שכל מה שצריך בשביל להנות הוא להפסיק להתאמץ.

להפסיק עם over thinking, להפסיק עם ציפיות מוגזמות, להפסיק עם לנסות לשלוט בכל דבר שקורה לנו.

ולהתחיל קצת לקבל את החיים, להגיד להם - יאללה, תביאו! אני לוקחת! ולהיות מספיק בטוחה בעצמי שאדע להתמודד עם מה שיבוא.

ומשהו קטן ששמתי לב אליו,

ניסיתי לחשוב - מה מאפיין אנשים מוצלחים שאני פוגשת?

ורק לשם ההגדרה - אני מגדירה אנשים מוצלחים ככאלה שמסמנים לעצמם יעדים ומשיגים אותם, ולא פחות חשוב מזה - נהנים מהדרך.

והצלחתי לשים לב לאיזשהו מכנה משותף, תקשיבו טוב עכשיו:

1. הם זורמים, קלילים, ורגועים. הם לא לחוצים מהעומד לבוא.

2. הם יס-מנים. הם לא שוללים, לא מתרצים תירוצים. אם אין להם סיבה למה כן, הם פשוט אומרים - למה לא?

3. הם אנשים חיוביים. הם מסתכלים על חצי הכוס המלאה, הם מוצאים את הצדדים הטובים בכל דבר, גם בדברים שבמבט ראשון נראים מבאסים.

4. הם חותרים לפתרון בעיות. במקום להתמקד בבעיה, הם מתמקדים בדרך לפתרון. במקום לבכות ולהגיד אוי לא, איזה חרא! הם אומרים - אוקיי, אפשר לפתור את זה ככה וככה.

5. הם מתעניינים. הם יקשיבו לך כשאתה מדבר, גם אם זה על הנושא הכי משעמם בעולם בעיניך וגם אם אתה חושב שיש להם דברים הרבה יותר מעניינים לעשות. כי הם יודעים שכשהם מדברים - הם שומעים מה שהם כבר יודעים, אבל כשהם מקשיבים - הם לומדים משהו חדש.

6. הם מתלהבים. ולא משנה בני כמה הם, אם הם מצאו משהו שמלהיב אותם - הם פאקינג יתלהבו ממנו! וההתלהבות מדבקת, ומעמידה לצידם אנשים נוספים. ולפעמים החוכמה היא לדעת להתלהב גם מהדברים הקטנים.

וששת הסעיפים האלה שמניתי כרגע - לשם אני שואפת להגיע.

כי אלו אנשים שאתה פוגש ואתה גם זוכר אותם. הם תזכורת מהלכת לכך שלא חייבים להתפשר על הבינוני, לא חייבים "להיות כמו כולם". אפשר, בחיוך וברוגע ובביטחון, לעשות ולהשיג. 

ובנימה זו אפשר להתחיל את השבוע החדש, 

את שעון החורף,

כי winter is coming.

(אבל לא בארץ כמובן, בארץ זה כזה כמו מזגן של משרד בקריה)