באוטובוס.

בחוץ גשם זלעפות, האוטובוס חמים ומחניק, כולם יחסית שקטים. אווירה רגועה של צהרי יום שישי.

והיא ככה יושבת באמצע האוטובוס, עיניה עצומות ופיה מחייך קלות בשפתיים סגורות.

היא ללא אוזניות, גבה זקוף וסנטרה מורם.

היא לא צעירה, וגם לא מבוגרת.

אני מביטה בה מעט ונהיה לי נעים. כמו ציור, רגע שנתפס בזמן, תמונה שנחתמה ואין לה גיל.

צמרמורת נעימה עוטפת אותי, כמו תמיד כשאני מביטה בדברים שמביעים רוגע ושמחה. כמו ילד שרץ אחרי כדור בהתלהבות, זקנים משלבים ידיים על חוף הים, באפי שמלקקת את האוזניים של צ׳יטה.

וגם אישה שמחייכת באוטובוס בעיניים עצומות.