אתמול ידיד שלי חגג יומולדת בטנג'יר. זה ידיד מזנזיבר, פגשתי אותו עם עוד חבר שלו אחרי שחזרו מטיפוס על הקלימנג'רו. אחרי כמה ארוחות משותפות, שחייה עם צבים, שנורקלינג וכמה שעות טובות על סירת מנוע מטרטרת, אפשר לומר שהפכנו לידידים די טובים.

הוא עצמו דמות די מעניינת - עם גישה מאוד חיובית על החיים, הקים חברה שעשתה אקזיט מוצלח, ועכשיו הוא יזם של כל מיני דברים בשביל הכיף.

לבשתי איזו שמלה חורפית כחולה כהה, עם גרביון שחור ומגפיים שחורים שטוחים.

שמתי שפתון בורדו. בדר"כ אני לא שמה אודמים בולטים למיניהם כי יש לי שפתיים יחסית מלאות ואם אני שמה אודם אני מרגישה כמו ליצן. אבל הבורדו השתלב נהדר עם הכחול כהה והלוק החורפי הכללי, זרמתי.

השמלה חשפה מעט מהחזה ומעט מהגב, והשיער שלי היה פזור וחצי רטוב עדיין אחרי מקלחת, מספיק קצר כדי לא לגעת בגב, והרגשתי פשוט רעננה ויפייפיה. חבל שאני לא מאלה שעושים סלפי לפני שיוצאים מהבית ואין לי תמונה. אבל בעצם יש תמונה של השמלה.

הלכתי מהדירה 10 דקות ברגל.

איחרתי באיזה שעה וחצי, אבל נראה שהגעתי בדיוק בזמן.

מקום נחמד, פאב צמידים, מנגן משום מה מלא מוזיקה מזרחית ישנה (בחיי, שכחתי שהשיר "תלך כפרה עליי" היה קיים פעם).

גם החבר השני היה שם, עם חברה שלו.

שני השולחנות שהוקצו לאירוע היו די עמוסים באנשים. הגיוני בהתחשב בזה שהוא בחור ממש חברותי ומקושר.

לא הכרתי אף אחד חוץ מאותו חבר מזנזיבר - הידיד עשה לי סבב היכרות.

היו שם האקסית שלו, ההורים הזורמים שלו, שחקן כלשהו, גנן (של גן ילדים) ועוד כמה בחורות.

האקסית שלו נתנה לו במתנה שיעור טיסה במטוס קל.

במהלך הערב קלטתי שכל פעם שהוא מתקרב אליה היא מרימה את ידיה ומתנועעת בחושניות עם המוזיקה, מביטה בו. הוא התעלם בעקביות. קצת עצוב.

גם שאר הבחורות חיפשו את חברתו. אני מניחה שעכשיו שהוא רווק הוא מבוקש.

לקחתי צמיד של מסלול קאווה-לברוסקו וכל השיט וזה די זרם לי.

דיברתי בעיקר עם החבר השני ועם עוד איזו בחורה שהפחידה אותי קצת. בת שלושים ומשהו, פאסיב אגרסיב, הרגשתי שהיא תעיף לי כאפה אם אגיד משהו לא נכון. אבל היא העדיפה ללטף אותי בכל הזדמנות ואז חשבתי שאולי היא בעצם לסבית.

הידיד מידי פעם בא לדבר איתי. הוא שתה ועישן ולא כל הזמן הבנתי מה הוא אומר. הוא הקפיד להציע לי לעשן ואני הקפדתי לסרב.

הלכתי לבר לקחת כוס מים, והשחקן בא אחריי.

הוא גבוה ונראה טוב, ובדר"כ שחקנים עושים לי את זה, אבל הוא משום מה לא.

הוא פתח איתי בשיחה ושאל מה אני עושה, התלבטתי לרגע אם לעבוד עליו שאני גם שחקנית ולראות מה יקרה, אבל החלטתי שלא.

הוא הזמין לנו צ'ייסרים של וויסקי. לרגע חשבתי להתנגד אבל הוא כבר היה באמצע התהליך, אז אמרתי שיהיה. גם ככה וויסקי תמיד בא בטוב.

הוא התחיל להשוויץ שהוא למד משחק בלוס אנג'לס והראה לי כל מיני דברים בפייסבוק.

בסוף הוא הציע שנעבור לאיזה בר קוקטיילים אחר שהוא מכיר ונמשיך שם.

אמרתי לא.

הוא לא הבין את הרמז ואמר טוב, אז נמשיך בפעם אחרת, וביקש את מספר הטלפון שלי.

הוא היה ממש נחמד ואדיב והרגשתי קצת רע לשלוח אותו סביב.

נתתי לו את מספר הטלפון והתבלבלתי בספרה האחרונה. הרגשתי קצת רע עם עצמי אח"כ אבל אני מניחה שאי אפשר לעשות תמיד רק מעשים טובים.

הוא היה מבסוט והלך.

ככל שהערב התקדם האווירה נהייתה יותר נחמדה. האקסית התחילה לדבר איתי, אולי ניסתה לעמוד על טיבי. שאלה איך הכרנו וכו'.

אח"כ עברה לדבר עם בחורה אחרת שהיתה שם, ולא הקשבתי לשיחה. פתאום היא אמרה נעמה, יש לנו פה דיון, בואי תחווי את דעתך.

אוקיי, מה השאלה?

כשבולעים זרע, אז זה נשאר בגרון, נכון? צריך לשטוף אותו עם משהו אחר כך, לא? אחרת הוא נשאר דבוק

את שואלת ברצינות?

כן

בת כמה אמרת שאת?

שלושים

ואז החברה אמרה - זה כמו שבולעים דבש, הוא לא נשאר דבוק לך לגרון

הסבר חכם ללא ספק

ואז מצמצתי לרגע והם כבר עברו לשוחח על הנושא הבא - 

מה עדיף למצוץ, את הזין או את הביצים?

אני מעדיפה למצוץ את הביצים, אמרה האקסית.

ואני את הזין, ענתה החברה.

ואז שתיהן הסתכלו עליי.

הייתי קצת שיכורה, אבל לא מספיק בשביל השיחה הזאת.

לפעמים יש גברים שיש להם שלוש ביצים, אמרה האקסית, ואז החברה הוסיפה - אולי יש גם עם שני זיינים!

גאד.

השיחה הלכה ונהייתה הזויה מרגע לרגע והרגשתי שהגיע הזמן שלי ללכת.

הלכתי להגיד שלום לידיד והוא אמר שילווה אותי החוצה.

הלכנו כמה צעדים ואז נעצרנו כדי להגיד ביי ובאופן מפתיע הוא נישק אותי.

באופן יותר מפתיע נעניתי לו.

הוא נישק טוב, בתשוקה המתאימה, לא רדום מידי וגם לא אנסי מידי.

אמרנו ביי והלכתי משם, לא ממש מבינה מה קרה הרגע ולמה.

השתדלתי ללכת בקו ישר הביתה, למרות שהבלטות על המדרכה קצת הסתובבו.

קצת חששתי שאנשים ברחוב יקלטו שאני שתויה ולבד וינסו לעשות עם זה משהו.

אבל כנראה שהם רגילים לראות בחורות שיכורות מסתובבות לבד בתל אביב.

הצלחתי להגיע הביתה בשלום.

בבוקר התעוררתי והרגשתי די סבבה עד שהחלטתי לקום להביא כוס מים.

פעם ראשונה שהרגשתי מה זה הנגאובר אמיתי - פאק.

בחילה חזקה, סחרור כבד, דופק מואץ, הזעה מוגזמת. לא כיף בכלל.

הרגשתי שהצוואר שלי לא מצליח להחזיק את הראש וכל השרירים כואבים.

חזרתי למיטה לעוד כמה שעות.

בסוף התעוררתי שוב, רעבה וקצת חרמנית. כנראה חזרתי לעצמי.

עוד ערב הזוי בתל אביב.

ברחובות זה לא היה קורה :)