או אפילו באיזו מלחמה.

אני לא יודעת מה עבר לכם בראש ברגעים האחרונים. איזה קור אימים? איזה כיף עכשיו שבוע סד"חים בירושלים? איזה קאדר להסתובב עם הנשק על א'?

אולי חשבת על החברה שלך, איך היא הסתכלה עליך אתמול, בשנייה האחרונה לפני שנרדמתם, ולחשה לך שהיא אוהבת אותך.

"אני אוהבת אותך, מדהים שלי", שחזרת את הרגע לעצמך שוב ושוב בראש, המשפט שלחשו שפתיה באוזניך אחרי הסקס המדהים. אין כמו סופ"ש חורפי עם החברה, כמה חיכית לצאת הביתה אחרי שלושה שבועות בבה"ד, רק לראות אותה קצת.

ואת, שבדיוק חגגת את השחרור של החברה הכי טובה שלך, והיא צחקה עלייך שיצאת לקצונה במקום להשתחרר גם. יצאתם לחגוג באיזה פאב ואת ניסית לא להשתכר יותר מידי, כי ידעת שמחר את צריכה לקום מוקדם ולהגיע לירושלים. התבאסת רצח כי ידעת שאת הולכת להישאר בצבא לעוד שנתיים בזמן שכל החברות שלך יוצאות לטיול הגדול, אבל עמוק בתוכך ידעת שעשית את ההחלטה הנכונה, כי זו החלטה שאת מאמינה בה.

אני לא יודעת מה הייתה המחשבה האחרונה שלכם.

אני לא יודעת אפילו אם הספקתם להבין מה פגע בכם, ולמה.

אני לא יודעת אם מתתם במקום או אם היו לכם רגעי גסיסה, ואם כן אז מה היו מחשבותיכם האחרונות.

שפתיה שלוחשות באוזנך שהיא אוהבת?

החברה הכי טובה שעושה איתך לחיים?

ארוחת השישי האחרונה עם המשפחה?

התודה שלא הספקתם להגיד לאמא על האוכל המצוין והכביסה המפנקת למדים?

על מה חשבתם?

ובמה האמנתם?

מה היה הדבר שדחף אתכם לקחת את עצמכם, לחתום עוד זמן בצבא, ולצאת לקצונה?

מה הניע אתכם לעשות את זה, מלבד אמונה שזה הדבר הנכון?

האם זה החבר הטוב שלך שנהרג בצוק איתן כשלחם בפראות ולא ראה בעיניים כדי להגן על משפחתו וחבריו?

האם אלו ההורים שלך שעלו ביזע ודמעות לארץ כדי להקים פה בית, וחלומם הגדול ביותר היה לראות אותך קצינה?

האם אלו החיילים שלך מהצוות, שראו בך מפקד ואח ואבא ומנהיג?

אולי דיברתם על שינוי.

אולי רציתם להביא משהו חדש, משלכם.

אולי האמנתם שיכול להיות טוב יותר, אם רק נבחר, אם רק ניקח את האחריות, אם רק נקום ונעשה.

אולי חשבתם על המחר.

איזה מחר נשאר לכם?

המילים האחרונות שלכם, המחשבות האחרונות שלכם, הסיבה שיצאתם לקצונה,

אלו הצוואות שלכם, לכולנו.

אבל בבקשה, בבקשה אל תשאלו אותי,

בשביל מה מתתם

או אפילו באיזו מלחמה.