"יורד הערב ומציף בשקט,

בחלונות בתים יש אור קלוש.

זה שביל עפר חשוך מוביל אל הבית

ונביחות כלבים קוראים לשלום.

 אני זוכרת שתמיד,כשהייתי קטנה יותר, דמיינתי את החיים שלי אחרת. אולי קצת הגזמתי,מסתבר.

אני הולכת לאיבוד ערב-ערב

ומחייכת לעצמי כשנזכרת-

זה לא דומה בכלל למה שחשבתי

ושדמיינתי שנהיה גדולים.

תמיד חשבתי שהחיים שאני רואה בחוץ הם נכונים

כי אני לא הצלחתי להשיג את מה שאני אמורה. מה שמוכתב מכל עבר. 

 ההתבגרות האמיתית שחוויתי הייתה בהשלמה עם מה שקיים אצלי בחיים. 

ההבנה שכל מה שחלמתי שיהיה לי, לא בהכרח מציאותי, או לא בהכרח מציאותי בחיי הנוכחיים, 

וההשלמה עם מה שיש. 

ההשלמה עם חוסר השלמות.

וזה מרגיש כל כך פשוט ורגוע

ואין סופות שמעירות לחיים

וזה לא מה שתמיד חלמתי 

    אבל זה מספיק טוב בשבילי. "

(יורד הערב\עידן רייכל)