".....i am colorblind"

הגשם מטפטף מהעננים

ממיס את עורי, קר, וחסר רחמים

הוא מחלחל למקומות

שאותם לאיש לא נתתי לראות.

ובלילות, אני שוכבת במיטה

שנתישוב נדדה

הדמעות זולגות מהעיניים

ואת זעקותיי לא אדע אם שומעים השמיים.

הפחד שוכן בגופי,

מפורר אט אט אותי

משאיר אותי עירומה וחשופה,

בזמנים שלהגנה ההיתי זקוקה.

ושוב, אותה שכבה מוכרת, הרסנית וטובה

משתלטת עליי, מחזירה לי את הנשימה

עוטפת אותי מכל הכיוונים,

מבודדת אותי מכל האנשים.

היא לא תרשה לאיש בי ליגוע,

לפגוע.

כל הזין.

נמאס מהחיים.

נמאס מהצבא.

נמאס לי מעצמי.

כמה זמן ייקח לי להתאבד?

אין לי ספק שזה יקרה.

היום.

מחר.

בעוד שנה.

בגיל 30.

it's the final countdown

ככה זה שמגיעים לתחתית, אחרי שחשבת כי יותר נמוך מזה אין.

מסתבר שיש.