לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Cupcake's stuff



Avatarכינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

1/2014

בצעדי תינוק


אני מחליטה שאני רוצה לצאת מזה.
אני הולכת לצאת מהדכאון הזה.
ואני אעשה את זה.
לאט לאט, בצעדי תינוק, אני אלמד להיות שוב אנושית.

אני אחזור לעצמי.

אני מבטיחה.

לעצמי. ולכולם.

אז תפסיקו לדאוג לי. רק תתמכו. 

נכתב על ידי , 30/1/2014 10:44  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גיבורים קטנים


לפעמים נדמה לי

שהדבר הכי עצוב בעולם

הוא לפגוש גיבורים קטנים

שנפלו ונכנעו לצד הדרך.

גיבורים קטנים שהתעייפו.

גיבורים קטנים שנפגעו.

גיבורים קטנים שהתייאשו.

הם כבר לא מאמינים בעצמם.

הם כבר לא מאמינים באחרים.

הם כבר לא מאמינים בכלום.

הם שכחו את הכוחות שלהם,

שכחו שהם מסוגלים להתמודד עם כל דבר בעולם....!
אם רק ירצו.

הם פשוט ויתרו.

 

כולנו גיבורים קטנים.

ואני חושבת,

שברגע שאדם מפסיק לראות בעצמו את הגיבור הקטן,

הוא שוכח מה הוא שווה.

יותר מידי גיבורים קטנים נשברים ונופלים.

אבל זה נורמלי.

גם לגיבורים יש חולשות.

הצרה היא שמאוד קשה לקום.

בעיקר אם הפסקת להאמין.

 

אולי התפקיד שלנו, הכוח שלנו,

עד כמה שהוא נדמה קטן, שולי וחסר משמעות,

הוא פשוט להושיט יד לגיבורים הקטנים שנפלו,

להזכיר להם שהם כאלה, גיבורים,

ולעזור להם לקום

ולחזור להאמין בעצמם.

 

זה מה שיהפוך אותנו לגיבורים באמת. ואם במקרה סימנתם את הקטע, תדעו שהוא מוקדש לצח ♥

אולי הוא הכי מכוער בעולם. הגבות והפה בעיקר. אבל השעה שעבדתי על הקטנצ'יק הזה הייתה נפלאה.
נכתב על ידי , 27/1/2014 16:55  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בורחת


יוצאת. הולכת. רצה. לאן שהרגליים יקחו אותי. שוב ושוב.

מנסה לברוח. מהמציאות. מהמצפון. מהמחשבות. מהאנשים.

מנסה להיעלם. לפחות קצת. לפחות לרגע. לפחות למישהו.

מנסה למצוא את עצמי. בתוך הראש שלי.

מנסה להבין. מה. איך. למה. מי. איפה. מתי.

אין לי תשובות.

אין לי דרך.

הכל כלכך מבולבל. מסורבל.

 

אני רוצה לחזור לפחד מהחושך. לחשוב שמשהו רודף אותי. מנסה לפגוע בי.

אבל זה קשה כשאת מרגישה שאף אחד לא צריך אותך.

וזה קשה כשאת יודעת שאת היחידה שפוגעת בך.

ואני רוצה לברוח. רחוק. להיעלם. להישכח. להתרחק.

אפילו לבכות לשם שינוי יהיה מספיק טוב.

אבל אין.

וכלום כבר לא עוזר.

נסחפת כלכך עמוק שלא תוכלי לצאת מזה.

אולי אפילו אף פעם.

 

אפילו בחלומות שלי המצפון כבר צועק עליי.

אין דרך חזרה. אין איך לברוח. צריך להתמודד.

איך עושים את זה?

לא עושים. בורחים.

 

 


נכתב על ידי , 26/1/2014 12:24  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אז כתבתי פוסט עכשיו חצי שעה ואז ברגע אחד הוא פשוט נמחק לי ועכשיו לא בא לי לכתוב אותו שוב אלא רק לשבור למישהו ת'ביצים.

שבוע טוב עלק.

נכתב על ידי , 25/1/2014 20:57  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש רגעים בחיים שפשוט צריך לקפוץ למים


ואז אני אטבע.
מה עשינו בזה? 
נכתב על ידי , 24/1/2014 14:34  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגיון חולה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגיון חולה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)