מאיפה להתחיל? אין לי מושג.טוב, אז החודש עבר עם מלא משברים. אבל מצד שני, גם עם מלא אושר ושמחה.
חודש מאי זה חודש שתמיד נותן תקוות לעתיד, כי תמיד מרגישים בו את הסוף. וכשמרגישים את הסוף,
מרגישים גם את ההתחלה הקרבה ובאה.
יש איזה משהו שוודי אלן אמר, "My only regret in life is that I am not someone else".
ותהיתי איך אני מרגישה לגבי הציטוט הזה. זה מסוג הציטוטים כשאתה רואה אותם, אתה אומר לעצמך, "וואלה, נכון...".
ואפילו חשבתי לצוטט את זה בבלוג. ואז, בדיוק כשבאתי לעשות את זה, הבנתי שזו טעות.
אמנם אני לא 100% מאושרת עדיין, אבל אני אוהבת את החיים שנולדתי לתוכם. ולא, לא הייתי מעדיפה להיוולד בתור
מישהו אחר.
החלומות שלי על להיות טינג' פופ סטאר אמנם לא התגשמו, אבל כנראה שיש לזה סיבה. כי גילית שמסתתרת
בתוכי אישיות טיפה יותר עמוקה ממה שתמיד הנחתי. איכשהו, אני יודעת שאני אגיע לתהילה הזאת שאני מצפה לה.
הרי אפשר להיות מפורסמים בכל תחום בסופו של דבר, לא ככה? ואני לא חייבת לרדת רמה בשביל שהעולם יזכה לראות מה
יש לי להציע.
אז, התחלות? כן, דיברתי על התחלות מקודם.
שנת הלימודים האחרונה כמעט ותמה לה, ואני כל כך שמחה שזה כמעט נגמר.
אני אפילו לא יכולה לתאר במילים את ההרגשה הטובה שזה נותן לי, כשאני יודעת שאני כל כך קרובה לסיום.
כולם הולכים מסביבי לצבא, מדברים על הצבא, מזיינים את השכל על צבא וכו'.
ואני? אני עוברת לבדי לפאקינג ארצות הברית של אמריקה עם שתי מזוודות ביד והרבה חלומות לעתיד.
בסדר, אני הולכת לאוניברסיטה, וזה לא ממש משאיר לי מקום למסעות וטיולים, אבל זה מקרב אותי לחיים שתמיד רציתי.
כמעט ולא התעסקתי בעתיד שיהיה לי אחרי האוניברסיטה. תמיד העתיד הכי רחוק ששאפתי אליו זה גיל 18 וקולג' בארה"ב.
ואני כבר חולמת ומדמיינת את זה כל כך הרבה שנים. בכל יומן (לא יומן אישי, יומן קלנדרי כזה), כתבתי ביום האחרון של
שנת הלימודים של כל שנה, כמה "סופי שנה" נשארו לי עד ארה"ב. לדעתי, בפעם הראשונה שציינתי את זה ביומן,
זה היה בכיתה ח'. כתבתי "4 שנים", שהלכו ונהפכו ל3 ואז ל2 ואז לשנה אחת ויחידה. והנה, היא כמעט נגמרה.
מה שגרם לי לחשוב על העתיד אחרי, או בעצם גרמה, זו ויזת הסטודנט שקיבלתי היום בדואר.
אחרי תהליך ארוך ומפרך קיבלתי אותה. אבל מה, היא ל5 שנים. לא, זה לא רע. כי הלימודים הם 4 שנים.
תמיד תהיתי מה יקרה אם אני לא ארצה לחזור, ואם אני ארצה ללכת ולעשות תואר שני. אז הנה, הם נתנו לי שנה להתלבט.
אני חושבת שאני כבר די סגורה על ללכת לתואר שני בניו יורק, אבל אם אני אמצא עבודה בתחום שלי במקום,
אני מעדיפה לעבוד מאשר לעשות עוד תואר. אבל כן, חלום חיי זה לגור בניו יורק סיטי, והנה, עכשיו אני גם אוכל לעשות את זה.
החודש הזה מרגש אותי, למרות שהוא התחיל מאכזב אך נגמר בצורה כיפית ביותר.
אני באמת שמחה עכשיו. שמחה ומחכה בקוצר רוח לקיץ.
יוני הוא אפילו יותר מגניב, כי אז באמת באמת נגמר.
שיהיה חודש שמח לכולם.
פיטסבורג. אני הולכת לגור ממש ממש שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
