וזה קרה עוד לפני תאריך הגיוס המתוכנן שלי בכלל, אז מה יקרה עוד שנתיים שזה כבר יהיה אחרי סוף השירות המתוכנן?

זה לא מפחיד אותי, כי כמות הגברים שכן סיפרתי להם על זה ונשארו איתי בכל זאת, הרבה הרבה הרבה יותר גדולה.

בעצם, הוא הראשון והיחיד שהעיר לי על זה אי פעם.

הוא הוסיף אותי לפייסבוק לפני ממש ממש הרבה זמן, ובדרך כלל אני לא מאשרת אנשים שאני לא מכירה (או מאשרת מסקרנות ואז מוחקת), אבל היה לו שם מגניב ושיער ארוך, אז אמרתי למה לא בעצם?

הוא התחיל לשלוח לי הודעות כל הזמן, אבל אף פעם לא הייתה לי שום כוונה להיפגש איתו, וכל הזמן זכרתי להגיד את זה שוב ושוב שוב "גם אם לא הייתי עסוקה עד מעל הראש, לא הייתי נפגשת איתך."

אבל הוא לא ויתר, ואני עניתי באדישות ומידי פעם אמרתי "אולי" ו"נראה", עדיין ללא שום כוונה להיפגש, כי היה לי לא נעים כבר.

במוח שלי הדהדה העובדה שסיפרתי לו שאני עוברת מפה באוגוסט, ובגלל זה, זה חסר טעם להיפגש, כי אני לא מחפשת שום קשר רציני עכשיו, אבל גם לא סטוצים.

אז איכשהו שלשום, אחרי שהייתי בטוחה שסיפרתי לו את זה וביטלתי אותו כבר לגמרי, הוא שלח לי הודעה "נו, נגמרו לך כבר הבגרויות? אפשר להפגש?" ואני בתמימותי הגבתי שלא, כי אני "חייבת לסיים לעבוד וגם לשלוח דברים לאוניברסיטה", כדי שיזכיר לו את העובדה שאני עוזבת.

אבל השאלה שבאה אחר כך הייתה "אוניברסיטה? מה עם הצבא?". 

"מה, לא סיפרתי לך?"............

בכל מקרה, סיפרתי לו על המתרחש, ואז המשכתי את השיחה כרגיל, לפני שהוא הגיב בחזרה. 

ואז הוא פתאום כתב לי "מצטער, כל העניין הזה של הצבא מפריע לי. עוד כמה שנים תביני את הטעות הגדולה שעשית." ומחק אותי.

ישבתי בשוק מול המסך עוד כמה דקות, ואז חשבתי על זה כל הלילה. 

המשכתי להגיד לעצמי שזה לא מפריע לי שהוא אמר את זה, שזה בסדר, שהוא אחד ממיליון שיגיד לי משהו כזה.

עדיין, לפני שהוא כתב את זה הספקתי להגיד שהצבא הוא זה שנתן לי את הפטור, וזה לא משהו שנאבקתי אצל הקב"ן בשבילו, אבל לא היה לו אכפת.

זה לא שאני מתכננת לגור בישראל שוב באיזשהו שלב בחיי, אבל דעות של אנשים מאוד מפריעות לי.

לא עשיתי שום דבר לא בסדר למעו הפטור הזה, בסך הכל, הצבא הוא זה שהחליט להושיב אותי על ספסל במשך 3 שעות, ואז לקרוא לי לחדר מאיים ולתת לי בו מידע על התנדבות.

זה לא שלא הייתי מעוניינת בפטור הזה מלכתחילה, וזה לא שהרגשתי צורך לערער עליו, אבל הוא עדיין לא הגיע כתוצאה ממאבק שלי.

לא אכפת לאנשים פה אם קיבלת פטור בגלל הצהרה טיפשית שלך כגון "אני דתיה", "אני פציפיסטית", "אני נשואה כבר 3 שעות", או בגלל שהצבא פשוט לא היה מעוניין בך?

זה לא בסדר, לא להקשיב לבנאדם ולהבין למה הוא במצב הזה. 

אולי זאת לא הייתה בחירה שלו בסופו של דבר, וחשוב לדעת להבדיל.

בכל אופן, יותר לא אכפת לי.

אני יותר לא מבזבזת את זמן הפייסבוק שלי באנשים שלא יודעים להקשיב ולא יודעים להבין וששמים עליך זין לפני שבכלל פתחת את הפה.