אני לא עומדת בזה יותר.אמא שלי עוברת על החברים האמריקאים שלי בפייסבוק, וכל כמה שעות, מגיעה עם מסקנות חדשות של מי הולך לרצוח אותי/לאנוס אותי/לדרדר אותי לסמים הפעם.
ואז היא מתחילה לבכות באנוכיות, ולהגיד שהיא לא תוכל לחיות בלעדיי.
היא בכלל לא מתה עליי, אמא שלי הזאת.
אבל מה? אני הבת המושלמת.
אמא שלי מכירה את כל מדינת ישראל בערך, ואין מצב שאני אסתובב איתה יותר מ3 דקות בממוצע, בלי שהיא תיתקל במישהו שהיא מכירה.
אז אני איתה, לנוחיותה הרבה.
היא יכולה עכשיו להתחיל להשוויץ בבת הזאת שלה, שלא רק מידה 0 עם עיניים כחולות, אלא היא אפילו חכמה.
אותה בת, שכנראה הולכת להרצח ע"י חבורת סטודנטים, באיזה בית ספר דרגה מינוס משהו לאמנות בפיטסבורג.
היא מעמידה פנים שהכל טוב ויפה ליד כל עם ישראל, אבל כשאני לבד, או פשוט לא איתה, היא תרים טלפון ותתחיל לבכות לי ולשכנע אותי לא לנסוע, כי ירצחו אותי שם.
מי ירצח אותי שם? נכון, ג'ולייט תרצח אותי.
כי לג'ולייט יש קעקוע של ילדה מחזיקה בלון בצורת לב על הגב, שזה פשוט סימן ההיכר של הרוצחים היום.
לא רק שג'ולייט תרצח אותי, היא גם תדרדר אותי לסמים בדרך, ואפילו תשדל אותי לזנות ואז תתן לחבר הזה שלה, מארק שהולך עם חולצת פיקניק, לאנוס אותי.
אמא שלי יושבת בבית, בפייסבוק, ומפתחת תיאוריות קונספירציה מפה ועד הודעה חדשה.
הכל נחמד, הכל מושלם, אני תלמידה מצטיינת באוניברסיטה בארה"ב, אני יפה ומושלמת.
כל החברים מוחאים כפיים ובוכים מקנאה וייאוש.
בפועל? היא בוכה לי כל הלילה, כל היום, כל הזמן.
הבית ספר הזה אמנם לא עילוי מי יודע מה, אבל גם אני לא כזאת וואו.
כן, יש לי אייקיו בשמיים ויחד עם זאת אגו בשמיים, ואת העיניים שגורמות לכולם לצאת בצווחת "וואו" קלה מידי פעם, ויש לי את המידה 0 ואת הפרצוף הדרום אמריקאי הזה, רק בצבע לבן.
ועם זאת, אני רחוקה מלהיות משהו מוצלח נכון לעכשיו.
אז היא מנסה לשכנע אותי להישאר, רק עוד קצת, רק עד גיל 20.
ומשם זה יהפוך לנצח כבר, כי מי רוצה להתחיל לחיות בגיל 20, רוצים להתחיל לחיות קצת לפני.
אני לא אשאר פה, אני והאגו נעזוב, נעזוב עוד 40 ומשהו ימים, ונהיה מצטיינים כמו שאנחנו יודעים, או רוצים לדעת.
בכל מקרה, יצא לי מבולגן מידי כל הפוסט הזה, זה בגלל שהעובדה שאני דוחה את העבודה כבר כמה ימים, וזה ממש מציק לי ומכביד עליי.
אבל מה אני אעשה? אין לי מוזה.
אוף, אני שונאת להיות עיתונאית מקומית.
מה כבר קורה בחיי הסטודנטים בפיטסבורג כשקיץ וכולם בחופש? על מה אני אמורה לכתוב?... לעזאזל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
