כשיצאתי משדה התעופה למונית, הרגשתי את האושר שבי, האושר שקיים בגלל שהפעם אני לא אצטרך לעזוב אחרי שבועיים. והנה אני פה. אמנם עדיין לא בעיר שלי, אבל במדינה שלי, ואני מרגישה לא שייכת. ואני מפחדת שככה אני גם ארגיש כשאני אגיע לעיר שלי. ובכלל, פתאום כל החברים שלי מפה נעלמו לי, לא הצלחתי ליצור איתם קשר מאז שהגעתי, אז אני מניחה שזה קשור. בארץ עם הבדל השעות העצום בינינו, הצלחתי לדבר עם כולם כל יום. פה ללא הבדלי שעות הייתי בטוחה שייצא לי לדבר איתם אפילו יותר, אבל לא, אף אחד לא נמצא.

אז נכון לעכשיו אני מרגישה בערך 5 מתוך 10. הרבה דברים לא במקום.