היום בבוקר בשיעור עיתונאות של טלוויזיה (כאילו שיעור שידור וכתיבת חדשות) המורה שלחה אותנו לטייל באוניברסיטה ב9 בבוקר (כולם מגיעים לשיעור הזה עם פיג'מה כי הוא ממש מוקדם (9 זה ממש מוקדם!!!!)) ולקחת תגובות של אנשים על הבחירות. התוצאה: 20 ילדים בפיג'מה מסתובבים באוניברסיטה ושואלים שאלות על פוליטיקה. ואז עוד מתפלאים שהרפובליקנים לקחו. 

אחרי שסיימתי עם המשימה העיתונאית הזאת, החלטתי ללכת למכונה ולקנות דיאט פפסי כי הייתי עייפה כמו לא יודעת מה, ושלא נדבר על חוסר החשק לחיות שהיה לי אחרי כל המדרגות שעליתי וירדתי בשביל המשימה. ראיתי במכונה דיאט פפסי אחרון ובודד (כי אפילו ממלאי המכונות לא מגיעים כל כך מוקדם) וכל מה שהיה לי זה שטר של 5 דולר או 4 מטבעות של 25 סנט (פפסי עולה 1.75) התפללתי שהמכונה תקבל את ה5, אבל לאאאאאאא היא מקבלת רק דולר ומטה. עליתי לכיתה, בתקווה שמישהו יוכל לפרוט לי (או לתת לי 75 סנט), ולפני שבכלל הספקתי לבקש, אנטוני נכנס עם הבקבוק דיאט פפסי האחרון מהמכונה כולו שמח ומרוצה. אם הוא לא היה הבוס שלי הייתי מרביצה לו. טוב, עוד חודש אני עוברת מהמעונות לבית החדש והמקסים שאני שוכרת, אבל אכתוב על זה במועד מאוחר יותר. יום טוב!