אני תוהה איך כל פעם אני מצליחה לעשות את אותן טעויות. טורחת להילחץ שוב ושוב בשביל סתם, פשוט בשביל סתם.
הורסת את הבריאות לשם ההיסטריה.
היסטריה. זו מילה מנחה, מוטיב חוזר, טירוף.
צריכה את זה כמו מים לנשימה, זה נכון. כשאין ממה להילחץ נפער בתוכי בור עצום שמתמלא רק בחרא
אולי מה שאני צריכה זה להיות מוקפת באנשים שאפשר להיות איתם בשקט
ולדבר לאט יותר
ולהפסיק לקלל את כולם בתוך הראש שלי
חחח
איך אני תמיד מנסה להתחיל במשפטים מסודרים עם פסיקים ונקודות אבל בסוף זה בכל זאת הופך לסתם בליל מילים שאפילו אני לא יכולה להבין
ואני גם חייבת לצאת מהבית יותר
כל הזמן
כמה שאפשר
להיות לבד יותר מדי גורם לי להתנהג כמו משוגעת
בכל אופן
החלק הטוב של החיים הוא שאני ממש מרזה בזמן האחרון
ומרגישה הרבה יותר טוב והבטן שלי נראית פאביולס שאין דברים כאלה
והאמת היא שבתכלס בתכלס
זה מה שהכי חשוב
קצת עצוב אבל זה המצב
כל עוד אף אחד לא מת עצמות האגן מגדירות את מצב הרוח
ולשאלת היום -
האם גם בנות נקלעות לפרנד זון?
הייתכן שמישהו שומר אותי על תקן אחות קטנה?
מה דעת הקהל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'ו