יומן מסך

שקרן, אגואיסט, בוגד, נחש, מגעיל, כפוי טובה, חסר אינטיליגנציה ריגשית, כלומניק, אפס, שומדבר, ילד, מבחיל, היפוכנדר, חסר תועלת, בן זונה!!!!!!

אלה רק חלק מהדברים שהייתי אומרת לךלו היית מתקשר בזה הרגע.

אבל מצד שני כנראה שאסנן וארסן את עצמי כי אתה לא באמת שווה שיחה.

הכרנו לפני שנתיים וקצת ומהר מאוד הבנתי שאתה אהבת חיי מהסיבה הפשוטה שאתה הגבר היחידי ששינה לי את כל המוסכמויות והפכת אותי לבן אדם טוב יותר.

כשהכרנו הייתי:ברמנית, פלרטטנית, חושפנית, פרובוקטיבית, כוסית, עושה מה שבבייציות שלה, נושמת את חיי הלילה, מבלה ללא הפסקה, שותה כמו רוסי ביום חלש, לא רואה בעיינים, לא חושבת פעמיים.פשוט חיה!!!(תרתי משמע)

הכרת לי עולם חדש לחלוטין, הסרת לי שליידי צריכה להסתובב עם פאסון, שכל ההתנהגויות שלי גורמות לסביבה לפרש אותי כזונה אף על פי שאני במערכת יחסים. לאט לאט כשאנשים הסבירו לי שהם באמת חשבו עליי בעבר דברים שונים הבנתי שצדקת.

הפסקתי לצאת כמו מטורפת ושמרתי לנו על הפינה השקטה בדירה המשותפת.

 הסברת לי שאתה צריך להיות המקום הראשון שלי כי אני המקום הראשון שלך וכל השטיפות מח האלה שחילחלו לי גרמו לי לחשוב שאתה אהבת חיי.

תחושות בטן חזקות ואינטואיציה מטורפת היא משהו שתמיד היה לי, כל פעם שכאבה לי הבטן ידעתי שעובר עליך משהו, שאתה חושב על מישהי אחרת או שמשהו רע בפתח.

צדקתי כל פעם.

אחרי שנה ו10 חודשים נפרדנו לחודש,היית אמור לטוס להתחיל לבנות את החיים בפנמה סיטי ואני להצטרף אליך עד שלושה חודשים מאוחר יותר.

הבטן התהפכה וידעתי שאם תסע לבד תתפתה לעולם הזה ובמהרה תחליט  שאני כבר לא חלק ממנו.

אז נפרדנו עד לחודש אחרי שבבוקר אחד הרגשתי בבטן שאני חייבת לדבר איתך, חייבת לתת לנו עוד צ'אנס ושלחתי לך מכתב(בפוסט הקודם) 

שהחזיר אותנו להיות יחד עם כל החששות שלי.

הבטחת שתנסה למצוא לי שם משהו במהרה שאגיע יותר מוקדם, שאתה לא ילד בן 22 שנוסע לחפש ריגושים ושאתה נוסע לבנותלשנינו את העתיד.

תמימה הייתי והסכמתי בכדי לא לפספס אותך.

לפני שעלית למטוס לחשת לי באוזן שיר של אייל גולן "לקנות לך יהלום".

ומאז טיפשה ותמימה שכמותי הרצתי לעצמי סרטי חתונה בראש.

אני שהייתי הכי נגד חתונה לפתע מצאתי את עצמי מדמיינת אותך בעלי ואישי לכל החיים.

ודיברנו כל יום עד לפני שבועיים שהרגשתי שמשהו לא טוב קורה.

ידעתי שהלחץ בעבודה גומר עליך ועליי להיות יותר סובלנית אבל הפריע לי שאסמס שלוקח לרשום 2 וחצי שניות היה קשה לך לשלוח.

והתקשרתי עד שהטרפתי אותך.

פה הבטן שלי אמרה לי שאני מאבדת אותך.

הייתה לי הרגשה כבדה שהסביבה שלך גרמה לך להאמין שלפלרטט ולפרוק עם נשים בחול זה לא חטא.

הרגשתי שאתה מסתובב עם אנשים רעים שלא טובים לך אבל גם ידעתי שמאוד קשה להשפיע עליך כי אתה בעל עמוד שידרה חזק מאוד.

בשלב מסויים הפסקת להתקשר אלי ורק אני התקשרתי במשך כמה ימים ואז ידעתי שזה כמעט הסוף.
התעצבנתי שהמקום הראשון שלי לוקח אותי כמו המקום החמישי שלו ושקשה לו להראות לי מעט רגש.
משהו השתנה בקול שלך בשיחות, תמונות שלי עם גברים שהעלתי לא גרמו לך לקנאה וסיפורים על זה שחזרתי להסתובב ולצאת עם ידידים לא דיגדגו לך.

הבנתי שהרגש נעלם אבל המשכתי לשכנע את עצמי שזה רק הלחץ שלך בעבודה ובעוד כמה ימים תחזור שלם. 

יום רביעי 26.11-

אני מתקשרת אליך ב17:00 אחה"צ כשאצלך 10 בבוקר, שואלת למה לא דיברתי איתי יומיים ואתה מתפרץ עליי וטוען שאני תלותית.

אנחנו מסיימים את השיחה הזאת אחרי דקה וחצי בטענה שאתה חוזר למשרד כי רק הלכת להביא עיתון בוקר ואתה אומר שתדבר איתי יותר מאוחר.

אתה שולח לי חיבוקים, חימצונים ונישוקים כרגיל.

אני לא דואגת ואומרת לעצמי הפעם אני כבר לא מתקשרת יותר, אני אתן לו חופש כדי שיהיה לנו טוב יותר.

ואתה לא עונה לי גם אחרי שלושה ימים ואני משתגעת, פשוט נאכלת!

יום שבת 29.11-

אני שולחת לך את ההודעה הבאה בפייסבוק:

מאמי אני מנסה לתפוס אותך כבר כמה ימים ואתה לא חוזר אליי.

דבר איתי יפה שלי, אני רוצה רק לדעת שהכל בסדר, מתגעגעת אליך בטירוף!

יום ראשון 30.11-

אני מקבלת את ההודעה באה:

מאמי אני מתנצל, אני לא חושב שאנחנו יכולים להמשיך. אנחנו כל הזמן רבים וזה לא מסתדר. אני אתקשר אלייך כשיהיה לי טלפון כי האייפון שלי נפל מהמרפסת (22 קומות) ולוקח פה נצח להביא טלפון חדש. זה לא קשור לזה שאני בפנמה, פשוט את ראית שגם בארץ לא כזה הסתדרנו אבל אמרנו שננסה ולא נראה לי שזה מצליח. אני אדבר איתך כשאני אקבל טלפון חדש בימים הקרובים בע״ה. מאחל לך את כל הטוב שבעולם...

ואני לא יודעת איך לעכל את זה, לא מצליחה לבכות ולא לצחוק.

ואז אני בוחרת לעשות את הבלתי יאומן, נכנסת ליוזר שלו בפייס.

אם הגענו לשפל כזה נלך עד הסוף, מקלידה את המייל ואת הסיסמה ונכנסת( דבר שהבטחתי לא לעשות לעולם).

רואה התכתבות מיום רביעי שעדיין היינו יחד עם מישהי שנראת כמו נערת ליווי, רואה איך הוא מנסה ואיך היא נותנת לו ברקס.

והמחשבה הראשונה שעולה לי זה שהלוואי ובורא עולם ישלם לך ויתן לך גם איידס במתנה.

כמו שרציתי אותך לפני שהכרתי אותך וידעתי שתתאהב בי לפני שאתאהב בך, כמו שידעתי שאתה לא כאן בשבילי כי הרגש שלך מתהדה אט אט, אני תמיד אדע, אני לא מכשפה, אין לי עיניים בגב ולא בפנמה אבל כשהבטן מתהפכת אני יודעת שאני צודקת.

סלחתי פעם אחת ושניה כבר לא תיהיה.
שניה לפני שקניתי כרטיס, שביטלתי את כל אופציות העבודה והלימודים בארץ ושיעבדתי את עצמי לשנה בפנמה.

שראיתי אותנו חוזרים אחרי שנה מסודרים ומתחתנים ואוהבים לנצח, איזה ילדה אני.

שתי שניות אחרי הבנתי שאתה לא ראוי לי.

ואולי אולי אולי גם אני לא ראויה לך, הרי גם אני לא שה תמים ואני זו שחדרתי לך לפרטיות ונכנסתי לך ליוזר.

 אז שנינו שקרנים ושנינו בוגדנים ועדיין אף אחת לא תאהב כמו שאהבתי ולא תשנא כמו שכרגע אני שונאת.

לעולם לא אסלח.