הרבה זמן לא עידכנתי..אין לי הרבה מה לומר יורדת ועולה כמו תמיד. מנסה להמשיך לפעמים מצליחה ולפעמים לא.

נכנסתי לתקופה ככ מוזרה שלא אמורה להיות למישהי בת 18. אני מרגישה כאילו עברתי חיים שלמים בחודש, כל העולם קורס סביבי ואני נכנסתי לדיכאון מטורף ואין יציאה. אני מחפשת בכל דבר קטן את האור בקצה המנהרה ושומדבר לא קורה.

הכל מרגיש לי ריקני

הכל מרגיש לי מזויף

כבר חצי שנה שלא צחקתי צחוק מתגלגל, אמיתי.

אולי כבר אני לא נמצאת יותר פה

אולי כבר מתתי ממזמן

כל מה שאני מצליחה לעשות זה שגרה. ללכת לעבודה לאכול קצת אבל לא הרבה להיפגש עם חברה בבית קפה ולישון. עבודה אוכל וששינה זה הדברים שבא לי באמת לעשות ולא נעים לי להיות ככה אבל אני לא מצליחה, אולי גם לא רוצה.

זה לא נורמלי.אני לא נורמלית. זה פשוט לא נורמלי מה שעובר עליי

לא נורמלי להירדם לתוך הדמעות של עצמך, לישון שלוש שעות ואז להתעורר ולבכות עד הבוקר.

רוצה להיות נורמלית כמו כולן, לאהוב את עצמי, פשוט להיות כמו כולן