my cold evil world!

אחרי התלבטויות רבות של ' איזה סיפור או קטע לפרסם' החלטתי בסופו של דבר לפרסם סיפור נוסף של הפסיכית הקטנה.

אומנם ביומלדת שלי העלתי כבר  סיפור שלה עם הדמות החדשה, אבל כאן הדמות  החדשה לא מופיעה.

 זה סיפור שבא בעקבות שיר ששמעתי.

הוא ניקרא ' THE CULT' והלהקה היא EVILE. הקליפ יופיע בסוף הפוסט.

 הפירוש של המילה 'CULT' למי שלא יודע זה כת או פולחן.

במקרה של הסיפור הספציפי הזה הפירוש שיתאים הוא  כת.

 אני עדיין מנסה לעבוד על הסיפורים של מריה אבל בגלל העבודה שכול כך מתישה אותי אני לא מצליחה לארגן את הרעיונות שלי כמו שצריך, ויוצא שרק בסופ''ש אני מוצאת זמן לכתוב, וגם אז  זה לא ממש משהו =.=''

אני לא שונאת את העבודה אבל אני פשוט חוזרת כול יום כמו איזה זומבי מת שגזלו ממנו את כול הכוחות.

מעצבן.

בכול אופן בסיפור הזה אתם  תגלו עד כמה שהיא לא מעדיפה לעבוד בצוות.

אם אתם זוכרים בסיפור המקורי שלה (בבלוג הראשון שלי) החבר'ה האלה  של הכת הופיעו וניסו לשכנע אותה להצטרף אליהם. אבל היא התנגדה, ובחרה לא להצטרף.

אתם תראו שגם כאן היא תתנגד להם  באופן נחרץ, ותעדיף לעבוד לבד.

הכת בעצם תנסה להראות לה דרך חיים חדשה להסתכל על העולם והיא פשוט תעדיף לחשוב שהם משקרים לה, ומנסים לשנות את אופן החשיבה המעוות שבו האמינה עד עכשיו בחיים שלה.

אני לא רוצה להרוס לכם יותר מדיי.

אז פשוט  תקראו ותהנו D:

אורך הסיפור- 6 עמודים.

קריאה מהנה.

THE CULT!

לילה חורפי כמו שאמור להיות בדרך כלל בחורף, השמים היו קודרים מתמיד, ומכוסים באלפי עננים שנראו כמו צמר גפן מתוק, הרוחות החלו לנשב, ונעשה קר מאוד.

היא אהבה את מזג האוויר הזה מאוד. היא בדרך כלל הייתה מחכה לימים טובים שכאלה כדי לצאת החוצה, ולעשות מעשים שפלים לאנשים.

היא  יצאה החוצה, ולא אמרה מילה לאחיה הגדול. לא מעניין אותה  הדעות שלו או מה הוא חושב.

היא אדון לעצמה, ואף אחד לא יגיד  לה מה  לעשות, ואיך לעשות. היא תפעל בדרך שלה בלבד.

היא במקרה עברה ליד כנסייה אפלה, וקודרת, וראתה שהאורות שם דלוקים.

בדרך כלל כשאין שם אנשים , האורות שם כבויים, אבל הפעם זה היה השונה.

היא עצרה לרגע להביט בכנסייה , וחשבה לעצמה '' מה לעזאזל הפריקים הפסיכים האלה מתכננים עכשיו? אני מאוד מקווה שהם לא ינסו שוב לצרף אותי לכת השטן הדפוקה שלהם!''.

היא הזעיפה מבט לעבר הכנסייה, ותהתה מה באמת יקרה כאשר הם  יפגשו אותה שוב.

היא תכננה לקחת את רגליה , ולרוץ מהמקום הדפוק הזה כמה שיותר מהר. היא לא מאמינה בכול הקטע הזה של להקריב אנשים בשביל איזה אל קדוש שלא קיים, או בכלל היא לא מעוניינת להצטרף לכול כת שהיא. ולא משנה איזה כת ומה היא  עושה. זה פשוט לא הקטע  שלה.

היא מעדיפה להרוג אנשים. למה היא צריכה גם להקריב אותם לאל? מה כול זה ייתן לה בכלל? כלום.

היא פשוט תהרוג אנשים להנאתה , תתכסה בדם שלהם, תרגיש את הכוח העצום של ההרג זורם בעורקיה, ואז היא פשוט תחזור הביתה, ותעשה מה שהיא עושה בדרך כלל- מסתגרת בחדרה החשוך, עם חלונות פתוחים, מאזינה למוזיקת רוק  מטאל שהיא  כול כך אוהבת.

אבל בדיוק כשהיא התכוונה ללכת משם, הם הקדימו אותה.

הם היו חבורה של שישה נערים שלבשו שחורים, ונראו מאוד מסתורים. הם גם נראו מוזר, ודברו בשקט שכמעט לא נישמע קולם.

היא לא אהבה את המראה הפריקי שלהם, למרות שהיא הייתה כזאת בעצמה.

אומנם היה להם משהו במשותף- ששניהם הורגים אנשים.

אבל בדבר אחד הם היו שונים- היא לא הרגה אנשים בשביל להקריב אותם לאל, היא פשוט הרגה אותם וזהו.

והם הרגו אנשים, והקריבו אותם לאל הקדוש שלהם, במחשבה שהוא ייתן להם ברכה בתמורה לקורבן שהם הקריבו בשבילו.

מעשה טיפשי היא חשבה לעצמה. מאוד טיפשי. היא לא צריכה שאיזה אל דפוק שלא קיים יביא עליה ברכה או קללה.

גם ככה היא מקוללת בכך שהיא חיה בעולם הדפוק, והאכזרי הזה, אז למה לא להמשיך לחיות עם הקללה הזאת, ולסבול בו זמנית?

'' חכי רגע'' אחד מהם פנה אליה לפתע,

היא אפילו לא טרחה להעיף מבט , ואמרה '' אני לא מעוניינת להצטרף לכת המטורפת שלכם! אני פועלת לבד!''.

הם המשיכו להביט בה, ואחד מהם התקרב אליה '' דווקא חבל שאת לא מעוניינת'' הוא אמר לה, והחל להושיט יד ארוכה לעבר הכתף שלה, כדי למנוע ממנה ללכת '' כי אנחנו מאוד מעוניינים בכוחות שלך. את יכולה מאוד להועיל לנו, ואף להוסיף, וגם לתרום. אנחנו חושבים שיש בך את כול מה שצריך כדי לעזור לנו''. הוא הוסיף בקול מחושב.

היא לא הקשיבה לו כלל, כי הדבר היחידי שעניין אותה זאת העובדה שהוא עומד לגעת בה. והיא שונאת שאנשים זרים שהיא לא מכירה נוגעים בה , '' שלא תעז לגעת בי חתיכת חלאה! תוריד את היד לפני שתמות!'' היא איימה עליו בעזרת עיניה השחורות, והמפחידות.

הוא נסוג מיד לאחור כמו רוח רפאים, כשעל פניו חיוך אפל ומסתורי. כמעט של איש מטורף, שדעתו נטרפה עליו.

'' כן. תברח! תתרחק ממני כול עוד נפשך בך! חלאה מגעילה! שלא תעז לחשוב על להתקרב אליי שוב! או כול אחד ממכם! פסיכים מטורפים!'' היא ירתה לעברם, ופניה הביעו זעם, וכעס שהם כול  כך חיפשו במשך כול הזמן הזה.

הם התקבצו יחדיו, והחלו להתלחשש ביניהם בשקט, בשקט '' היא בדיוק מה שאנחנו צריכים'', '' יש לה את כול התכונות הנדרשות בשביל הקורבנות שלנו'', '' היא יכולה לעזור לנו להרוג אנשים, ואנחנו נקריב אותם לאל הכול יכול שלנו'', '' היא פשוט מושלמת! אנחנו חייבים  אותה  בצוות שלנו!''.

כול הלחשושים שלהם, נשמעו לה מרחוק  כמו המון מילים ממש לא ברורות, שלא התחברו אחת לשנייה בשום מצב.

פניה התעוותו לכמה רגעים לנוכח ההמולה הלא ברורה שלהם '' פריקים מוזרים. מה הם חושבים לעצמם!? אין סיכוי בחיים שאני אי פעם אצטרף לכת המטורפת, והפסיכית של המוזרים האלה! הם יכולים לחלום!''.

ושוב היא עמדה ללכת, אבל גילתה שאת הכנסייה כולה  עוטף מבחוץ קיר ענקי בעל עוצמה אפלה, שרק מי שחזק מספיק כדי לשבור אותו, ולעבור '' מה לעזאזל...!? מזה הדבר המפגר הזה שחוסם את היציאה שלי!? השתגעתם סופית אני מבינה. אתם  תעשו הכול רק כדי שאני אצטרף לכת השטן שלכם נכון!? אתם פשוט פסיכים!'' פניה כעת ממש התעוותו בהלם, וטירוף.

כולם הביטו בה, וחייכו אליה חיוך ערמומי, ומטורף. כמעט פסיכי '' את לא שונה מאיתנו'' אמר כעת המנהיג שלהם, שהחל לפסוע לעברה.

'' על מה לעזאזל אתה מדבר!? תתרחק ממני או שתמות!'' היא החלה מעט לפחד   מהם. ולא פחד רגיל שמשתלט על אנשים כשמשהו באמת מפחיד אותם, אלה פחד של שנאה ותאווה לאנשים שהיא לא מכירה.

'' את פועלת בדיוק כמונו. רק ההבדל בינך לבנינו הוא שאת הורגת אנשים ותו לו, ואנחנו הורגים וגם מקריבים! זאת בדיוק אותה הפעולה. אז למה שלא  תצטרפי אלינו, ותעזרי לנו  להעלות קורבנות באוב לאל הדגול שלנו? כי חבל שהכוח העצום שלך סתם מתבזבז. באמת.'' הוא אמר לה בשקט מבלי שהאחרים ישמעו.

הם באמת חשבו שאם היא תצטרף  אליהם, היא תפיק הרבה יותר תועלת מאשר שהיא פועלת לבד עם עצמה.

אבל היא עקשנית מכדי לנסות לשכנע אותה להצטרף אליהם. זה יהיה קשה. זה פשוט מאבק. אבל היא לא תתפשר כול כך בקלות.

'' אתה לא קולט את המסר מה? אתה וכול החבורה העלובה, והפסיכית שלך פשוט עיוורים! כבר אמרתי לכם בעבר שאני לא רוצה להצטרף אליכם, או בכלל לעזור לכם להרוס את העולם! אני  עושה הכול לבדי! אני לא צריכה את העזרה הדפוקה של הכת הטיפשית שלכם כדי להרוס את העולם, וכול החיים בו! אתם רק תפריעו לי!'' היא הסבירה לו, ופלטה צחקוק קל של בוז, ולגלוג.

הוא הביט בה, ופלט אנחה קלה '' נערה מסכנה. רואים שהעולם כלא אותך. את זקוקה לעזרה, וכיוון. אנחנו נעזור לך להפסיק את כול הכאבים. את רק צריכה להתוודות  בפנינו שאת זקוקה לעזרה שלנו, ואנחנו נעזור לך לראות את העולם האמיתי באמת. את פשוט עיוורת. העולם הזה עיוור אותך, ואת נשמה טועה שזקוקה להדרכה מקצועית כדי להתמצא בעולם הזה. ואנחנו כאן בכת השטן שלנו נוכל לתת לך בדיוק את מה שאת צריכה''.

היא חשבה שהיא הולכת להשתגע, אם היא לא תיקח את הרגלים שלה ותתחיל לברוח משם כמה שיותר מהר.

מה לעזאזל הוא מנסה לעשות לה!? לשגע לה את המוח!? להכניע אותה בעזרת משחקי מילים ומוחות!?

היא לא יכולה לתת לזה לקרות! בשום אופן לא! היא לא  תיכנע בכזאת קלות למשחקי מוחות  של חבורת פריקים מכת השטן! היא לא אחת שנותנת לכול דבר להשפיע עליה.

'' תפסיק עם זה! אני לא אתן לך לשגע אותי, ולשחק לי במוח! אני יודעת בדיוק איפה אני נמצאת, ובאיזה עולם אני חיה! אני לא צריכה אותכם  כדי להתמצא בעולם הדפוק, והאכזרי הזה!'' היא אמרה בקול זועף, ורועם.

יכול להיות שמבלי שהיא שמה לב, היא נותנת לדבריו הפשוטים להשפיע עליה? יכול להיות? יכול להיות שהיא נכנעת ללחץ שהוא מפעיל עליה בכוח המוח?

מין לוחמה פסיכולוגית שכזאת?

'' למה את ממשיכה להיאבק  בעצמך? את לא רואה שאת סובלת? את מכאיבה לעצמך בסופו של דבר. אנחנו כאן  כדי לעזור לך, ולכוון אותך לדרך הנכונה. את רק צריכה  להסכים שאנחנו  נעזור לך, ונעשה את זה'' הוא מתחיל לשגע אותה בתקווה שבסופו של דבר זה יעבוד, היא תיכנע, תישבר, ותודה שהיא לבדה בעולם, והיא צריכה את העזרה, וההכוונה שלהם.

 היא המשיכה לעמוד על רגליה, איתנה, ולא  נכנעה ללחצים , ולמשחקי המוחות שלו '' זה לא יעבוד לך! אני יודעת בדיוק מה אתה מנסה לעשות, וזה לא יעבוד! אתה לא תגרום לי להישבר, ולהצטרף לכת המטורפת שלכם! תצטרכו פשוט לקלוט שאני לא אחת מכם, ואני בחיים לא אהיה!'' עיניה היו אחוזות טירוף, ושיגעון, ונראה שהיא עומדת  להגיע לקצה, ולאבד את זה.

'' את מאוד קרובה לאבד את עצמך למוות. אני לא רוצה שתגיעי לזה. אנחנו צריכים אותך מפוקסת, ומרוכזת. אנחנו צריכים שתביאי בשבילנו עוד קורבנות שאותם נוכל להקריב  לאל הדגול שלנו. את מבינה? את לא יכולה להתפרק לנו עכשיו בין הידיים'' הוא אמר לה בקול יחסית עצוב, וחלש, והושיט לעברה יד תומכת.

היא עצמה את עיניה, והחלה לצחוק צחוק מטורף של אדם שאיבד לגמרה את השפיות שלו '' אתה באמת משהו מיוחד. ואתם בכלל. אתם באמת חושבים שככול שתשפיעו עליי יותר, אני אשבר, ואצטרף אליכם!? אתם באמת טיפשים! אני יעדיף לאבד את הטירוף שלי, ולהשתגע, מאשר להיות חברה בכת הדפוקה שלכם!'' היא שלפה חרב ענקית שגנבה מחדרו של אחיה הגדול מולו,

'' ועכשיו אני הולכת להראות לכם את הכוח האמיתי שלי!'' היא אמרה בקול מטורף, והחלה לרוץ לעבר קיר החומה הענקי, בעל הכוח  האפל שכלא אותה  בפנים בכול  הכוח שלה.

המנהיג הוריד את ראשו לרצפה בייאוש '' זה חסר טעם. את לא תצליחי לשבור את קיר החומה הזה. אין לך מספיק כוח כדי לעשות את זה. וזה קיר שלא משנה כמה תנסי להיאבק בו, הוא פשוט ישאב את כול הכוחות שלך עד הטיפה האחרונה, עד שלבסוף לא יישאר לך כלום, וחבל. תוותרי כבר עכשיו, ותצטרפי אלינו. איתנו תוכלי להגשים את כול המטרות, והחלומות שלך''.

היא לא הקשיבה לו כלל. היא לא רצתה להקשיב לו. הדבר היחידי שעניין אותה זה לשבור את  קיר החומה האפל הזה, ולברוח מהכת הזאת כמה שיותר מהר, לפני שהיא באמת תאבד את זה, ותהרוג את עצמה במקום אותם.

'' את מסכנת את עצמך. אני באמת מציע לך לוותר. חבל שתאבדי את הכוחות שלך בגלל החלטה פזיזה של הרגע. בלי הכוחות שלך לא יהיה לנו כול שימוש בך. את כבר לא תוכלי להביא לנו  יותר  תועלת. ואנחנו ממש צריכים אותך כאן איתנו. בכת שלנו'' הוא אמר לה שוב. אבל היא פשוט מסרבת להקשיב. היא פרד עקשן שהולך עם הראש בקיר. ממש כך.

הוא פנה לחברים שלו, שעמדו יחד איתו בתוך הקיר האפל שהקיף את הכנסייה שלהם '' היא פרד עקשן חברים. חייבים לנסות יותר. היא  ממש נכס הנערה הזאת. היא תביא לנו הרבה תועלת. אבל היא מתעקשת לשבור את הקיר הזה בעזרת החרב שלה. בצורה הזאת יגמרו לה כול הכוחות תוך שנייה, וזה ממש לא טוב לנו'' הוא אמר להם, ועיניו נראו עצובות ומיואשות.

הם החלו להתקרב למנהיג שלהם, שעה שזאת מנסה בכול כוחה להתנגש  בקיר שחוסם את דרך היציאה שלה החוצה, ולנסות לשבור אותו בעזרת החרב המיוחדת שלה.

'' חייבים לעצור אותה לפני שהיא   תהרוג את עצמה! אם יגמרו לה הכוחות, היא לא  תוכל להביא לנו עוד קורבנות בשביל האל הקדוש שלנו'' הוא הסביר לחברים שלו בארשת פנים סבורה, וחמורה מאוד.

'' חייבים לגרום לה להפסיק להיאבק בקיר הזה. היא לא מבינה שהיא הורסת את עצמה?'' אמר לפתע אחד מהם,

והמנהיג אמר לו '' היא אמרה שהיא תעדיף לאבד את עצמה, ולהשתגע, ובסוף למות מאשר להצטרף אלינו''.

החבורה נראתה מיואשת יותר מתמיד. אבל נראו בעיקר מיואשים כאשר צפו בה, בנערה המנסה בכול כוחה לשבור את קיר האופל שהם בנו סביב הכנסייה שלהם.

כאב  להם הלב לראות איך נערה כזאת חזקה, הורגת את עצמה בצורה כזאת, ונאבקת במשהו שעלול לגזול את כול הכוחות שלה, שבהם היא יכולה להשתמש כדי לעזור להם להביא עוד קורבנות בשביל  האל שלהם.

'' כואב הלב. פשוט כואב  הלב לראות את זה'' אמר המנהיג שלהם בפנים נפולות מצער ועצב על הנערה.

הם ממש רצו אותה איתם, וכאב להם הלב לראות איך היא מאבדת לאט לאט את הכוחות שלה, ובעיקר את עצמה.

היא לא עצרה אפילו לרגע. היא המשיכה להיאבק בקיר הזה עד טיפת הדם האחרונה שלה, ונראה שמרגע לרגע, היא נעשית חלשה יותר, ועייפה יותר.

זה לא נראה טוב. מישהו חייב לעצור אותה לפני שהיא תהרוג את עצמה.

הם לא רצו להקל עליה, ולהוריד את הקיר הזה בשבילה.

זה היה מין מבחן כזה שנועד לראות עד כמה היא יכולה  לדחוף את עצמה ברגע של משבר. עד כמה היא באמת תיתן מעצמה כדי להשיג את החופש שלה, שהוא באמת המטרה שלה.

המאמצים לשבור את הקיר הזה כמעט ועלו לה בחייה. זה נראה באמת לא טוב. אבל בתוך תוכם הם פחדו שאם הם לא יורידו את קיר ההגנה הזה, היא תאבד את כול הכוחות שלה, והיא לא  תוכל להתאושש, ולמצוא כוחות חדשים כדי לעזור להם.

זאת בהחלט הייתה התלבטות קשה. מה לעשות? לוותר או  לא לוותר? להקשות או  לא להקשות? זאת השאלה הגדולה כאן כרגע.

'' אולי כדי שנוריד את הקיר הזה? היא לא תהיה שימושית אם לא יישארו בה כוחות לעזור לנו'' הציע אחד מהם למנהיג שלהם,

המנהיג חכך בדעתו, וחשב שאם יעשה כך, היא פשוט תמצא כוחות,  תברח להם, ולא  תחזור עוד לעולם.

חוץ מי זה שגם אם תאבד את כול הכוחות שלה, הם יוכלו להשיב לה אותם בעזרת כוח מרפא מיוחד. אז לא אכפת להם.

הם תמיד יכולים לנסות למצוא אותה, ולשכנע אותה להצטרף אליהם.

אבל מה שכן אם תעבור את המבחן זה רק יראה שלא משנה איזה מכשול יוצב בפניה, היא תתגבר עליו, ותמשיך הלאה.

היא לא תיתן למכשולים מהסוג הזה לעצור אותה בחיים. היא  לא עד כדי כך חלשה שהיא תיתן לכול דבר, וכול אחד לעצור אותה בדרך למטרה שלה.

'' אני חושב שלמרות הכול היא כן יכולה לעשות  את זה. לקיר הזה יש  פגם קטן שאם היא תצליח למצוא אותו, היא בקלות תוכל לשבור אותו, ולעבור. השאלה היא אם יש לה מספיק כוחות כדי להמשיך ולהתמודד עם העוצמות הרבות של  הקיר הזה. כי כמו שזה נראה עכשיו הכוחות פשוט נשאבים ממנה. וזה  לא טוב בשבילנו''. הוא  אמר לחבריו בכובד ראש.

רק הזמן יגיד עכשיו.

היא לא הייתה מוכנה לוותר אפילו במחיר החיים שלה.

היא תעשה הכול כדי להשיג  את החופש שלה. בשביל חופש היא תהיה מוכנה   להקריב המון.

היא ניסתה שוב ושוב, בכול  הכוח שלה, ונראה שמתחילים להיווצר סדקים בקיר.

הרוחות המשיכו לנשב, ורעמים, וברקים החלו להישמע בקולי קולות בשמים האפורים, והקרים.

ונראה שהרוחות החזקות רואות את  הקושי של הנערה, ואיכשהו מצליחות לגרום סדקים בקיר האפל הבלתי חסין. וזה רק עוזר לה לשבור אותו לרסיסים.

ובסופו של דבר בעזרתו של מזג האוויר הקודר היא מצליחה במכה אחת סופנית , וחזקה לשבור את המחסום, שחסם את דרך היציאה לחופש שלה.

היא הרגישה מותשת כול כך, אבל באותה העת הרגישה הקלה עצומה.

אבל היא לא חייבת להם שום דבר. היא יכולה ללכת. היא חופשייה.

הקיר האפל התנפץ לאלפי רסיסים קטנים ושחורים, מעורבבים בצבע סגול, ונראה כמו אבק כוכבים יפייפה.

חברי הכת היו פשוט בהלם, ושוק בו זמנית. הם לא האמינו שכוחות הטבע יעזרו לנערה לפרוץ את הקיר האפל , והחזק ביותר שלהם. זה היה פשוט מחזה מדהים לעיניים שלהם.

היא התנשמה המון, ונראתה באמת מותשת, אבל חייכה חיוך אפל של ניצחון '' רואים!? שום דבר לא יכול לעצור אותי בדרך למטרה שלי! אפילו לא הקיר העלוב הזה שלכם!'' היא אמרה בהתרסה כנגדם.

המנהיג שהוקסם ממנה , החל להתקרב אליה ואמר לה '' עברת את המבחן שלנו. כול הכבוד. ידענו כול הזה שטמון בך הרבה כוח. לכן אני מציע לך שוב להצטרף לכת שלנו. אנחנו צריכים מישהי בעלת כוחות חזקים כמו  שלך בצוות שלנו''.

אחרי שהסדירה את הנשימה שלה מחדש, היא פשוט לא יכלה שלא לשים לב למשפט הראשון שיצא לו מהפה, מה שגרם לה לזעזוע עמוק, ולרגשות של זעם, וכעס '' רק רגע! עצור הכול! מה אמרת!?  מבחן!? הקיר הדפוק הזה שחסם אותי היה בעצם מבחן כדי לבחון את היכולות, והכוחות שלי!? אתם  פשוט יצורים דוחים! ומעוותים! ואני אומר את זה שוב כדי שכולכם תבינו!  אני לא מעוניינת להצטרף לכת השטנית, וההרסנית שלכם! אם אלה המבחנים שאתם מעבירים את האנשים שלכם, אני מעדיפה למות! תשכחו מי זה שאני אי פעם אמצמץ לכיוון שלכם! חבורת פסיכים דפוקים!!!''.

נראה שהיא באמת לא רוצה להצטרף, ולעזור להם להשיג עוד קורבנות בשביל האל שלהם.

יכול להיות שהיא גם מפסידה הזדמנות פז לממש את הכוחות העצומים שגלומים בה, לממש את הפוטנציאל הגלום בה במקום שבו מבינים את הכאב, והסבל שהיא עוברת, ובמקום שבו אנשים עושים בדיוק כמו שהיא פועלת.

אבל היא לא יכולה לסמוך עליהם לעד. ביום מין הימים הם עלולים לקום נגדה, לתקוע לה סכין בגב, ולגרש אותה משם. ובמקרה הזה הם שוב ישברו את האמון שלה באנשים.

קשה לסמוך גם על אנשים שרוצים לעזור לך. לרגע אחד הם יכולים להיות נחמדים, ולרגע שני הם יכולים להיות האויבים הכי גדולים שלך.

'' תנו לי פשוט ללכת. תמצאו לכם מישהו אחר להתעלק עליו! אני לא מעוניינת וזהו!'' היא אמרה בבירור את הרצון שלה לא להצטרף, ולעזור להם.

הם חשבו שזאת הזדמנות ממש פז שהיא מפספסת אותה '' חבל מאוד שאת לא רוצה. את תישארי לבדך בעולם קר , ואכזרי, מבלי לדעת מה צופן לך העתיד. אף אחד לא יבוא לעזור לך.  וכשתצטרכי עזרה, היא לא תבוא, ואז באמת תרגישי מזה להיות לבד'' הוא אמר לה בקול אכזרי, ולפתע הכנסייה נעלמה, וגם חברי הכת נעלמו כאילו לא הופיעו מולה מעולם.

יכול להיות שכול זה היה חלום שעשוי להתממש בעתיד? יכול להיות שכול זה לא היה אמיתי, והיא בעצם דמיינה את כול הטירוף הזה?

אבל היא ידעה דבר אחד- שהיא אכן חיה בעולם אכזרי, קר ובודד שבו אף אחד לא  ימהר לעזור לה גם אם תבקש.

היא צריכה ללמוד לעשות דברים בכוחות עצמה, ולמצוא את הכוחות להתמודד, ולעמוד מול כול העולם לבדה.

היא הביטה במקום שבו עמדה הכנסייה, וחשבה לעצמה '' כול זה באמת היה אמיתי? באמת הייתה כאן כנסייה? בחיי החבר'ה האלה ממש מוזרים.  מה הם חושבים לעצמם!? אני בחיים לא  אצטרף לכת הדפוקה  שלהם! ולא משנה מה יהיה עליי לעשות או לעבור. אני עובדת לבד וזהו!'' היא סכמה לעצמה.

היא לא רצתה להישאר שם יותר מדיי זמן, במקום שבו הכול כביכול קרה. היא העדיפה לחזור הביתה. למרות שגם שם זה לא היה המקום הכי בטוח. אבל לעת זה הספיק לה.

לכן היא הסתובבה על עקבותיה , והחלה לחזור לבית שלה.

כעבור כמה שעות טובות היא סוף סוף חזרה הביתה.

היא חזרה לבית שלה, שכעת היה המקום הכי בטוח בשבילה מפני סכנות.

הסוף!

מקווה שנהנתם מהסיפור, כי אני אהבתי מאוד לכתוב אותו ^.^''

אם יש איזשהיא טעות תתקנו אותי.

אגב אם אתם לא יודעים מה לכתוב, ובאותו   הרגע עולה לכם רעיון- תזרמו איתו! פשוט תזרמו איתו. אל תחכו ותדחו את זה.

תכתבו את מה שעולה לכם באותו הרגע בראש. גם אם אתם חושבים שזה לא משהו, תוציאו את זה על הכתב!

בסוף עוד תגלו שזה לא כזה  נורא כמה שחשבתם בהתחלה. 3: