my cold evil world!

את  מה שעבר עליי בשבוע האחרון בעקבות שני הסיפורים שכתבתי  קצת קשה לי לתאר במילים.

אני רק יכולה  להגיד שמשהו שניסיתי לבנות עם ההורים התפוצץ וקרה לא כמו שתיכננתי.

ההורים נכנסו לבלוג שלי [ טעות שלהם! >.<''] ומסתבר שהם קראו את מה שכתבתי בלי רשותי.

אמא בעיקר נפגעה מהסיפור השני של ' נפילה' טוב הכוונה לא הייתה לפגוע בה באמת אבל זה קרה.

עד עכשיו לא אכפת לי ממה שהיא מרגישה וזה בגלל ש... בניתי לעצמי חומת מגן מפני רגשות!

ובעזרת החומה הזאת אני יכולה לפגוע באנשים ולא לאהוב אותם ולא יהיה לי אכפת או רגשות אשם על מה שעשיתי.

החומה הזאת בעצם שומרת שאני לא אפגע מאנשים אחרים.

אני יכולה לפגוע עכשיו בכול אחד, ולא יהיה לי אכפת שהוא ניפגע ממני.

פגעתי באמא שלי ואני לא מבינה למה אני לא מרגישה רגשות אשם. בכול זאת אמא שלי.

ואני לא מרגישה ככה דווקא בגלל החומה הזאת שבניתי לעצמי.

אני לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע שוב. ולא משנה מי!

אם אני אסיר את החומה הזאת, זה כאילו שאני אגיד לעצמי ' את מרשה לעצמך להאמין, להיתאהב, ולהיפגע שוב'.

אני לא יכולה להרשות שדבר כזה יקרה שוב!

ועכשיו קצת שירים שמלווים אותי בזמן האחרון:

 זה דווקא שיר שיש לו הרבה משמעות בשבילי!

את  השיר השני אתם כבר מכירים.

הוא מדבר על כול הרגשות שאני מרגישה בקשר לאהבה - שיר שגם ליווה אותי קצת בזמן האחרון.

והשיר האחרון הוא מהפוסט הקודם. 'בית שבור'.

שיר שמתאר בדיוק מה אני מרגישה בבית.

דיברתי היום עם ההורים ואמרתי להם בפירוש שאני לא רוצה שהם יכנסו לבלוג שלי יותר!

כי למרות שהבלוג הוא גלובלי (פתוח לכולם בעצם) אני יכולה לבחור שאנשים מסויימים שאני לא רוצה שיקראו, לא יכנסו לכאן!

לא אכפת לי שאנשים שלא מכירים אותי יכנסו ויקראו את מה שאני כותבת, כי הם לא באמת יודעים מה עובר עליי בתוך המשפחה, ולכן הם לא יכולים לשפוט אותי.

אבל אם זה ההורים שלי למשל אז הם מכירים את המצב ויכולים מאוד להיפגע ממה שאני כותבת לדוגמה- כמו שני הסיפורים שכתבתי ' בית שבור', ו ' נפילה'.

מה לעזאזל אני צריכה לעשות!? >.<''

אפילו לבקש ' סליחה' ממנה אני לא יכולה, כי אני לא מרגישה שום דבר.

אבל זה בסדר.