
מה לעזאזל אני צריכה לעשות כדי שלמישהו בעולם הדפוק והארור הזה יהיה באמת אכפת ממני!?
להשתנות? מצטערת אבל זה לא הולך לקרות!
תלמדו לקבל אותי כמו שאני!
זה אני או אתם לא שניינו ביחד.
הייתי בוחרת בעצמי אם זה היה אפשרי,
אבל כולם מתנגדים לי,
דוחים אותי,
מתעלמים ממני,
בורחים ממני,
נוטשים אותי,
מאכזבים אותי,
גורמים לי להיות משהו שאני לא רוצה,
אז כנראה שאני לא הבעיה כאן,
אלה אתם!
אתם פאקינג הבעיה כאן! אנשים ארורים!
אם לאף אחד לא אכפת ממני, אז למה לעזאזל שיהיה לי אכפת מאחרים!?
הלוואי שלא הייתי כאן.
הלוואי שהייתי -
מתה!






זה לא מצחיק! כול הדמויות שלי מסוגלות לפגוע בעצמן וגם למות ואני אפילו לא מצליחה לשרוט את עצמי עם הסכין הארורה!
מה לא בסדר איתי!?
כולם מסביבי מצליחים לפגוע בעצמם מלבדי! WHY!?!?
כולם רק פוגעים בי, אבל אני לא מצליחה לפגוע בעצמי!
אני יצור מעוות שלא מסוגל לעשות צעד אחד מבלי לפחד לפגוע בעצמו.
לעזאזל איתך! כלבה ארורה!
תפגעי בעצמך וזהו. זה לא כזה מפחיד את יודעת.
לקחת סכין ו... לחתוך!
פשוט מאוד.

מישהו מנסה לבודד אותי, להשאיר אותי לבד הרחק מכולם.
מישהו מנסה לקחת לי את כולם,
להשאיר אותי לבד כמו שרציתי בהתחלה.
החברות מתגייסות,
הידיד נעלם,
להורים לא אכפת ממני,
כולם מתעלמים ממני,
את נשארת לבד בדיוק כמו שתמיד רצית.
עוד יומיים טסה ועדיין לא החלטתי עם איזה סיפור להיפרד. אולי זה יהיה פרק 16 של מריה שמיזמן לא פורסם ועדין תקוע על המחשב.
אני עדיין לא סגורה על שום דבר.
יהיה בסדר אם אני אמשיך להאמין בזה???