אני חושבת שהישתגעתי סופית כי סוף סוף הצלחתי לעשות נזק לעצמי!
אומנם לא נזק משמעותי אבל הצלחתי לחרוט סימן קטן על הזרוע שלי בעזרת המספרים החדות שלי.
לא היייתה לי סכין גילוח או סתם סכין רגילה, וחיפשתי משהו חד שעזרתו אוכל לחרוט לעצמי על הזרוע[ וזה היה מתוך תסכול וייאוש שלאף אחד ממכם לא אכפת ממני].
אמרתי שאני יעשה לעצמי משהו אם אף אחד לא יראה מה קורה איתי או לא אמרתי?
בכול אופן הקשבתי לשיר ששמתי בסוף הפוסט האחרון , לקחתי את המספרים והתחלתי לחרוט על הזרוע שלי.
אתמול זה היה אדום וזה לא ממש כאב האמת, טוב קצת כי לא ניכנסתי עמוק מדי[ פעם ראשונה שלי], אבל הצלחתי להשאיר סימן דיי יפה על הזרוע שעכשיו מכוסה בפלסטר כדי שלא יזדהם.
זה נראה כמו לב אבל... זה קצת דומה למין סימן מוזר כזה. צילמתי את זה כדי שתהיה לי מזכרת לפעם הראשונה שלי.
הייתי חייבת לעשות את זה כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה ושאני לא פוחדת להכאיב לעצמי!
רציתי האמת באמצע השיר והחריטה לבכות, אבל החזקתי את עצמי מלהזיל דמעות כמו ילדה קטנה,
הנזק לא משמעותי. עדיין לא. כי זאת פעם ראשונה.
עכשיו אני תוהה אם אוכל להזיק לעצמי יותר ולחרוט עמוק יותר בתוך הבשר שלי רק כדי לדעת ולהרגיש אם אני חיה או מתה.
כי אם אני מתה לא אוכל להרגיש כאב, אבל לעומת זאת אם אני חיה אולי כן אצליח להרגיש משהו, איזשהו מדקרת של כאב.
והאמת שהיום היד כאבה לי קצת... אז זה אומר שאני חיה?
לעזאזל!
חבל שאני ימנית, כי אני לא יכולה עם היד השמאלית לחרוט על היד הימנית הטובה שלי.
אולי עכשיו כדי לעבור לרגל או לירך או שזה מוגזם?
אם העזתי לחרוט על הזרוע שלי ולצאת מי זה בשלום אז...
הזרוע זה יחסית נחמד לפעם הראשונה.
ננסה לחרוט עמוק יותר בפעם הבאה שבא ארגיש מתוסכלת ומיואשת מהחיים הארורים האלה.
והנה התוצאות של החריטה:
זה אומנם לא הכי טוב, אבל יחסית לפעם הראשונה שאני חורטת על עצמי בעזרת חפץ חד אני דיי מרוצה מהתוצאה.
הצבע האדום זה דם. לא צבע שצבעתי את עצמי.
ואת הקווים הירוקים סתם ציירתי סביב אזור הפיגוע.
זה נראה כמו האות V עם קצת סימנים ליד.
בהתחלה זה נראה כמו האות א' אבל לא יודעת,
ואחר כך זה נראה כמו לב,
משהו מוזר כזה.
אם ההורים שוב פולשים לי לבלוג ללא רשותי הם מתחרפנים מהתמונות האלה.
אני יחטוף על הראש בגלל זה.
אבל זה הגוף שלי. הם לא יכולים להגיד לי מה לעשות איתו!
זאת רק הייתה הוכחה לעצמי שאני יכולה לחרוט מבלי לפחד לפגוע בעצמי.
מעניין מה יהיה הצעד הבא שלי.
ביקרתי היום בבוקר בחווה וטיפלתי בסוס שלי בפעם האחרונה[ זה הסוס של החווה לא פרטי שלי אבל בגלל שאני אוהבת אותו אז באתי לטפל רק בו].
ובערב הייתי צריכה לירכב עליו אבל בגלל טקס הסיום הארור של כיתות ח' העלובות השיעור שלי עליו התבטל! לעזאזל עם טקסי הסיום הארורים האלה!!
למה זה תמיד חייב לפגוע בשיעור הרכיבה שלי!?
ושבוע שעבר רכבתי בשעה 8 בערב! שלפחות היה שיעור קפיצות טוב.
למה תמיד חייב לקרות משהו שישבש את שיעור הרכיבה שלי!? אה!? למה!?
אני בחיים לא אצליח להתקדם ככה ברכיבה!
אני אשלים את השיעור הזה כנראה באחד מהבקרים כשאני אחזור מחו''ל.
מחר סידורים אחרונים לטיסה ולעוף מכאן סוף סוף! לנוח קצת כמו שצריך ולנקות את הראש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
