עוד כמה שעות אני טסה, ומשום מה לאור הפוסטים האחרונים שבהם 'נטשתם' אותי, אני לא מרגישה צורך להיפרד ממכם באיזשהו סיפור. זה לא מגיע לכם. אפילו לא לקבועים שלי שגם נעלמו.
אני לא כועסת כי אני מתארת לעצמי שהיה להם לחץ בלימודים ושל הצבא ועוד כול מיני מעניינים אחרים,
אבל אני כן מאוכזבת.
גם קירי נעלם לי ואין לי מושג למה.
ואני עוד גם מתארת לעצמי שגם הפוסט הזה יישאר ריק להמשך 10 ימים ללא תגובות.
אין בעיה.
אתם יכולים לקרוא ולהגיב, ואתם גם יכולים רק לקרוא בלי להגיב.
תעשו מה שאתם רוצים.
מצדי אל תגיבו, הרי כול הסיפורים אני כותבת אותם לעצמי, ולעצמי בלבד!
אבל אני תמיד אשמח בכול זאת לתגובה אחת או שתיים. זה לא יהרוג אותכם אם תגיבו.
אני פשוט לא אהיה פה עשרה ימים זה הכול.
בחירה שלכם אם להגיב או לא.
ועכשיו לפרק:
עבר דיי הרבה זמן מאז שפירסמתי פרק של מריה, הפרק האחרון פורסם ביולי, ועכשיו זה יהיה הפוסט האחרון שלי לחודש הזה כי אני חוזרת בדיוק ביולי. ב1.7.
אז אני מניחה שאני יעשה פוסט חוויות כשאני אחזור. שוב.
אז אורך הפרק 8 עמודים.
ולא יודעת עברתי עליו לפחות פעמיים, והוא מרגיש לי קצת מוזר.
הוא בסדר אבל קצת מוזר,
הלוואי שהיו לי הכוחות שהיו למריה בפרק הזה. נראה לי מגניב דווקא שיש לך כוחות שאיתם את יכולה לחסל כול אחד.
האמת היא שסאלי בשבילי היא כמו מרי האפלה למריה,
היא סוג של קול שנמצאת איתי כול הזמן בראש, ואני בוחרת אם להקשיב לה או לא.
ייאלה לפרק! אתם תחליטו אם הוא מוזר או לא.
פרק 16- רעל!
אני לא יודעת אם הכוח החדש שקיבלתי, זה באמת מי שאני רוצה להיות אבל...
זה מרגיש לי כול כך נכון, וכול כך אמיתי! אני לא אוותר על הכוח הזה בחיים!
הוא שייך לי כעת, ואף אחד לא ייקח אותו ממני.
הוא יעלם ממני ברגע שאני אנצח את אחי. עד שזה לא יקרה- מרי ואני מאוחדות.
הכוח בא בעיתוי כול כך מושלם. אין רגע טוב יותר מי זה בכול החיים שלי.
הייתי מוכנה ומזומנה להרוג! חיית טרף מלאת זעם ושנאה שלא רואה בעיניים , חוץ מהמטרה שלה- אחי דרו.
מסכן, חשבתי לעצמי. אבל בעצם למה לרחם עליו? לא מגיעים לו כלל רחמים!
הוא ישלם, וישלם בענק!
'' מוכן למות בן אנוש נחות!?'' התרסתי בפניו, דברתי כאילו אני אלוהים או איזה שד שבא להרוס יצור אנושי שעומד מולו.
אני באמת לא יודעת מה ניכנס בי, אבל מה שזה לא יהיה? זה מרגיש כול כך טוב, ואני מוכנה! אני לא פוחדת! וגם אם אמות? אדע שעשיתי כול שביכולתי.
אבל היי! מי אמר שאני הולכת להפסיד!? מי שהולך להפסיד כאן הוא רק דרו.
תומס וסטיב עדיין עמדו מהצד לא מבינים מה קורה לי.
ראיתי שהם מתלחששים ביניהם, '' מה כדי לעשות איתה? היא לא במצב להלחם נגד דרו'' אמר סטיב לתומס, והגניב כמה מבטים לעברי, לראות שעדיין לא פצחתי בקרב שאין לי סיכוי מולו.
'' זאת לא מריה שאנחנו מכירים, ידידי. זאת מפלצת בהתהוותה! ורק היא יצרה אותה , בעזרת הכעס והשנאה שלה לדרו. חייבים לעצור אותה לפני שתפגע בעצמה ובכול הסובבים אותה!'' אמר תומס לסטיב בבעתה.
סטיב הסתכל עליו, מבוהל לגמרה '' אתה מתכוון, אלינו? כלומר אני אתה ודרו?'',
תומס משך בכתפיו '' אתה רואה כאן עוד מישהו בחדר חוץ מארבעתנו חברי היקר?'' והביט בו קצרות. מחכה לתשובה.
'' לא'' השיב סטיב נבוך מהשאלה של עצמו.
'' יופי! אז תעזור לי לעצור אותה לפני שיקרה אסון שממנו לא יהיו ניצולים!'' הוא אמר,
'' אבל אם רק נתקרב אליה, היא עלולה לפגוע בנו'' אמר סטיב בזהירות, פוחד שאם שניהם יתקרבו אליי, אני עלולה כמו שאמר 'לפגוע'' בהם.
ראיתי שהם מנסים להתקרב אליי, לא צעד חכם במיוחד הייתי אומרת.
הסתובבתי אל שני בני האנוש , וכיוונתי אליהם את החרב האפלה והאכזרית שלי '' שלא תעזו להתקרב! צעד נוסף ואתם מחוסלים!'' הזהרתי אותם.
ובני אנוש? אף פעם לא קראתי להם ככה. מה קורה לי? יכול להיות שמרי האפלה היא לא כזאת חברה טובה כמו שחשבתי בהתחלה?
אם כך, למה באה לעזור לי?
'כדי שתוכלי להביס את אלה השנואים עלייך ביותר, השתמשתי בכוח שלי בחוכמה , ותביסי את כול מי שמעז לעמוד נגדך!'.
שמעתי את קולה בתור קול קטן בראשי. לא התכוונתי להילחם בה. אני גם לא רוצה.
היא טובה לי. והיא גם צודקת. אני צריכה להיזהר עם הכוח החדש הזה. ולא לצאת מדעתי- למרות שזה מה שאני מייחלת לו הכי הרבה, לצאת מדעתי.
אבל הכוח הזה, הוא כוח שמקבלים רק פעם בחיים. אסור לבזבז אותו בטיפשות אנושית.
זאת מתנה! לא זבל! כי יש כאלה שמקבלים כוח , ולא יודעים מה לעשות איתו או איך בכלל להשתמש בו.
אז מרי צודקת. עלי לחשוב בהיגיון, ולא להתפרע עם הכוח החדש שלי.
עליי 'להשתמש בו בחוכמה' לפי דבריה.
וזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו.
'' למה את מחכה טיפשה!? שאני אבוא אלייך!?'' שמעתי אותו מדרבן אותי ממקומי.
לרגע הייתי בעולם אחר. שכחתי שאני עומדת מול אחי ועוד עומדת לחסל אותו בעזרת הכוחות החדשים שניתנו לי על ידי מרי האפלה.
'' מה קרה!? אתה כבר ממהר למות ולהגיע לעולם הבא אח יקר!?'' אמרתי בקול מתגרה ואפל,
'' למות!? חא! הצחקת אותי! אין לך אומץ להרוג אותי! גם עם הכוחות החדשים והמוזרים האלה שלך, אין לך סיכוי לנצח אותי!'' הוא אמר לי, וראיתי שעל פניו עולה חיוך ערמומי כשועל שעומר לטרוף את טרפו.
אבל רגע! לי יש נשק, ולא אין. איך הוא מתכוון להילחם בי? בעזרת הידיים כמו במאבק סומו של ענקים!? אני לא מצליחה להבין.
למה את מחכה? תתקפי אותו! הוא חשוף לגמרה!
שמעתי שוב את קולה של מרי מדרבן אותי לתקוף.
אבל אז אמרתי לה ' לא! אני לא אתקוף! זה לא כוחות כשלי יש איך להשיב מלחמה ולא אין!'
למרות שהרעיון שהוא חשוף ומחוסר כלי נשק בכדי להשיב מלחמה, היה מפתה מאוד, אני חייבת לציין, החלטתי לא לתקוף.
זה באמת לא כוחות להילחם במישהו שהוא חסר הגנה, ולא יכול להגן על עצמו מפני יריבו.
'לא הייתי צריכה לתת לך את הכוחות האלה מריה! יש לך כוחות עוצמתים , וככה את משתמשת בהם!? בזלזול!?',
שוב שמעתי את הקול שלה, אני מחליטה לא להקשיב לה. אומנם היא עכשיו חלק ממני, אבל זה לא אומר שאני הולכת להקשיב לכול דבר שהיא אומרת לי.
אני אדונית לעצמי. ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות. גם לא ישות חדשה שהתמזגה ביחד איתי.
פתאום משום מקום , ראיתי שחרב נוספת הופיעה. אני אפילו לא זימנתי אותה. היא באה מעצמה היישר אל הידיים של דרו.
ואגב הסכין שהייתה בידיי? כעת היא הייתה חרב אצילית כזו שיש לאבירים או לסמוראים, כשהם נלחמים בשדה הקרב.
מגניב, חשבתי לעצמי.
עכשיו אני יהפוך ללוחמת, ואלחם במגרש של הגדולים!
עמדנו זה מול זה '' מוכן לקרב הסופי בן אנוש!?'' שאלתי, והסתכלי בו במלוא כוחי, רואה בעיניי את המוות הקרב ובא לאחי. זה מגיע לו. וגם אם ימות? לא אתחרט על כך!
אני מקווה שנשמתו תגיע לגיהינום- שם הוא מקומו.
אבל עדיין, בן אנוש? למה אני ממשיכה לקרוא לו כך? למה אני פשוט לא קוראת לו אחי או בשמו הפשוט דרו? מה לעזאזל עובר עליי!? אין לי זמן כרגע לחשוב ולהתעמק במה שעובר עליי. זה לא חשוב כרגע.
אני חייבת להתרכז בקרב. אחרת אפסיד.
מרי החליטה לוותר עליי. היא רואה שאין טעם להילחם בי , וברצונות שלי.
אני אלחם כמו שאני יודעת, ואשתמש בכוח שהיא נתנה לי בתבונה ובחוכמה.
היא לא תתחרט על כך. אני מבטיחה!
אחזתי בחרב שלי '' עכשיו כשיש לך כלי נשק, אתה מוכן להילחם בי ולהפסיד?'' שאלתי אותו בקרירות,
ראיתי על פניו שהוא יחסית מופתע, הוא לא הבין מאיפה צצה החרב שהונחה כעת בידו, '' אהה זה'', מלמלתי,
ועכשיו חייכתי חיוך מלא רשע '' זאת מתנה קטנה ממני לאות האחווה בנינו אח יקר. לפחות הקרב הזה יהיה שקול. ולא יהיה כוחות'' אמרתי לו,
הוא הביט בי, מנסה להבין למה עזרתי לו , ונתתי לו מתנה שבעזרתה הוא יכול להשיב מלחמה נגדי '' את רצינית!? חשבתי שתשמחי שאני חסר כוחות ומחוסר הגנה'' פניו תמימות.
איזה טמטום. מה הוא משחק אותה פני תמים!? אני יודעת שזה לא דרו האמיתי. הוא משחק ברגשות שלי. בוחן אותי. מנסה להשפיע עליי.
זה לא יעבוד! זה לא יצליח! אני לא מתחרטת על מה שעשיתי.
אני רוצה להלחם בו שווה בשווה, ולא להילחם בו כשאין לו כלל אפשרות להשיב מלחמה נגדי. זה לא כוחות.
'' אל תהיה טיפש! שנינו יודעים היטב שאתה מאושר מהמתנה שנתתי לך! אל תשחק אותה תמים כמו ש'ה!'' (גור קטן של בעל חיים).
הוא עכשיו חייך אליי, חיוך מרוצה '' נכון'' הוא אמר שבה רצון מעצמו '' את צודקת. אני באמת מאושר. והמתנה הזאת תעלה לך ביוקר אחותי! מתנה יכולה לעבוד גם בכיוון ההפוך. מתנה יכולה לשמח, ומתנה יכולה...'' הוא עצר והביט בחרב שנתתי לו,
'' תמשיך!'' אמרתי קצת בלחץ,
'' מתנה יכולה גם להרוס! לא למדו אותך לא לחלק מתנות סתם!? את לא יודעת שהמתנה שלך יכולה גם להרוס אותך!? את יותר טיפשה ממה שחשבתי!'' הוא המשיך את דבריו במין גיחוך אפל כזה, שהתאים לו.
לא חשבתי על זה כך. אבל הוא צודק. מתנות עובדות לשני הכיוונים.
מתנה יכולה לשמח מצד אחד, ומצד שני יכולה להרוס גם את מי שנתן אותה- אני.
זה ממש לא טוב! יכול להיות שהכוחות החדשים עיוורו אותי עד כדי כך שלא שמתי לב, שאני נותנת לדרו מתנה שיכולה גם להרוס אותי!?
האם אני עד כדי כך חסרת אחראיות!? המחשבה המבעיתה הזאת החלה לחלחל בתוכי, עמוק, עמוק בתוכי.
התחלתי לרעוד לנוכח המחשבה שאולי טעיתי, שאולי עשיתי טעות טיפשית בכך שהענקתי לו חרב מסוכנת שבעזרתה הוא אולי יכול לנצח אותי.
איזו שטות איומה.
הרסתי לעצמי את הסיכויים לחיות. זה לא יכול להיות!
עשיתי מעשה שעלול לעלות לי בחיי! מה חשבתי לעצמי!? הכוחות האלה... ומרי האפלה...
ומה לעזאזל אני לובשת!?
רק עכשיו נפל לי האסימון שזאת לגמרה לא אני! זאת לא אני! זאת לא אני! זאת פשוט לא אני!
היא השתלטה עליי, ואני פשוט נתתי לזה לקרות. אני אבודה. אני לא יכולה להיפטר ממנה עד שאחד מאיתנו ימות. או אני או דרו.
מישהו חייב להתפרץ לתוך הקרב ולעצור את הטירוף הזה!
אני כבר לא שולטת בעצמי. איבדתי את היכולת לעשות זאת, ברגע שהתמזגתי עם מרי האפלה שנכנסה לתוכי מתוך המראה.
עדיין אחזתי בחרב, אבל ידיי החלו לרעוד מרוב אימה. האימה אחזה בי. כול גופי רעד.
לרגע פחדתי מהכוחות האלה, ולא הבנתי מה אני עושה. ולמה.
שכחתי את המטרה האמיתית שלי: לנצח את דרו ולהראות לו מי הבוס בבית.
לאן זה נעלם!? למה אני פוחדת עכשיו!? זה לא אמור לקרות.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
אף אחד מאיתנו לא עושה את הצעד הראשון. לא אני ולא דרו.
תומס וסטיב פוחדים לעשות צעד, שמע אני ארתה , אקפוץ עליהם, ויעשה להם משהו מבלי לחשוב.
מי יציל אותי עכשיו? אני יכולה להפטר ממנה רק אם אנצח את דרו.
ראיתי שעכשיו דרו עושה צעד. הוא הניח את החרב על הרצפה ' מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה!?'' שאלתי אותו, מנסה להבין את המעשה הפזיז שלו כרגע.
הוא רוצה למות ,ומוותר לי? לא ייתכן. זה לא דרו. הוא לא יוותר לי כול כך בקלות.
ראיתי שהוא מתחיל ללכת לכיוון שלי '' אל תתקרב!' יריתי לעברו , כשאני אחוזה בפחד ואימה. ידיי רועדות וכמעט שומטות את החרב האדירה שלי מידיי.
'' מפחדת אחותי?'' הוא שאל עם חיוך זדוני על פניו, כשהוא ממשיך להתקרב אליי, והחרב שלי ננעצת כמולו,
'' אני? מפחדת? מה פתאום! אם תתקרב תמות!'' אמרתי בביטחון.
אבל הוא ראה שאני מתחילה לרעוד '' תני לי את החרב הזאת מריה! זה לא משחק. את עלולה לפצוע בטעות מישהו'' הוא אמר לי ברצינות ועמד לקחת ממני את החרב שנתנה לי, על ידי מרי האפלה.
'' לא!'' קראתי בהתרסה, מבטי מסויג אך שמור '' לא אתן לך אותה! היא שלי!'' הוספתי באיום, וקרבתי את החרב לגופי וחיבקתי אותה, כאילו הייתה כרגע הדבר הכי יקר ללבי.
'' תני לי אותה! עכשיו! ברגע זה!'' הוא דרש ממני כמעט באיום.
המשכתי לנסות להתנגד.
ואז מבלי ששמתי לב, הוא אמר ' משחקת אותה קשה להשגה מה אחות קטנה? דווקא מתאים לי. כמה שיותר תתנגדי, כך טוב יותר'' ואז הוא בא מאחורי, לא הספקתי לראותו זז.
זה היה ממש מהר, הוא זז כמו ערפד! איך זה ייתכן בכלל!? אין לו כוחות של ערפד.
הוא עמד מאחורי, והחרב נפלה מידיי. עמדתי קפואה על מקומי. משותקת. לא מבינה כלל וכלל מה לעזאזל קורה בחדר הזה. הכול התחיל להיות מעורפל ולא ברור.
הרגשתי דקירה חדה בעורף שלי . מה הוא עשה לי!? הכול התחיל להיות מטושטש ולא ברור. הרגשתי בחילה וסחרחורת. עמדתי ליפול להתעלף.
מה החדיר לי שם!? רעל!? לא! הוא לא יכול להרעיל אותי! הוא מטורף! הוא אמור לדעת שאם לא יגיע צוות של רופאים לפנות אותי לבית החולים בהקדם האפשרי, ולעשות לי שטיפת קיבה, אני עלולה למות מהרעלה!
אלה אם כן... רגע! המחשבה האכזרית התגנבה למוחי.
אלה אם כן הוא שמר את הרעל כמפלט הסופי שלו למקרה שיפסיד בקרב מולי!
אלוהים!! הוא רוצה להיפטר ממני בעזרת רעל שהוא החדיר לגופי!
איזה מעשה שפל וערמומי מצידו! כול כך מתאים לו לעשות את זה.
לבוא מאחורי, ומבלי שארגיש להחדיר לי רעל לגוף.
זה מעשה של פחדנים.
הוא באמת רוצה להיפטר ממני בעזרת רעל?
טוב על הצעד הזה במערכה לא חשבתי.
דיי מחוכם מצידו להרעיל אותי במקום להילחם בי ישירות.
'' עכשיו לא תוכלי להזיק לאף אחד אחותי'' הוא אמר לי, אבל שמעתי אותו במעומם.
וגם הראייה שלי החלה להתערפל.
הרגשתי את הרעל הקר חודר לי לעצמות. כבר לא היה לי מפלט '' אתה אכזרי ושפל דרו. לא האמנתי בחיים שתוכל לעשות לי כזה דבר'' הצלחתי לומר, לפני שעיניי נסגרו.
'' זאת הייתה הדרך היחידה להציל אותך מעצמך מריה. לא השארת לי כול ברירה'' הוא אמר לי, כמו אח מגן.
אבל אם באמת רצה להציל אותי, אז למה להרעיל אותי? זאת לא דרך להציל אנשים מעצמם. מה חשב לעצמו!?
אני חושבת שהוא פשוט פחד להילחם מולי ולהפסיד, אז הוא החליט להשתמש ברעל כדי להרוג אותי. נחמד. מערכה לא צפויה. לא ציפיתי לתעלול המרמה הזה.
תומס וסטיב החלו להתקרב אליי, אבל כבר לא ראיתי אותם. עצמתי את עיניי.
אני מוכנה למות. אין לי כוחות יותר להילחם. נמאס לי. החיים מתישים אותי. לא מסוגלת יותר להלחם במה שאני לא יכולה.
'' מריה?'', שמעתי קול, לא הצלחתי לזהות את הקול שקרא לי.
זה כנראה היה סטיב או תומס. אני כבר לא יודעת. הרעל כבר התפזר, והתפשט בכול הגוף שלי.
הוא היה משותק. לא הצלחתי לזוז. הכול נעשה שחור. שכבתי שם כמו אדם מת, ללא רוח חיים.
מישהו מתכוון להזמין אמבולנס ולהציל אותי או שהם מתכוונים להניח לי למות? לאחותם הקטנה?
שמעתי בקושי את דרו אומר לשניים '' מצטער חברים. אם לא הייתי עושה את זה, היא הייתה עלולה להרוג את כולנו. זאת הייתה הדרך היחידה לעצור אותה''.
גם כן דרך. אכזרית אבל עדיין דרך לעצור אותי מלהזיק או לפגוע בכלל במישהו.
לא שמעתי יותר את קולה של מרי.
כמו שאמרתי , ברגע שאחד מאיתנו ימות- היא תעלם. פשוט תעלם.
אז מכוון שאני נחשבת כרגע לאדם מת- היא עזבה אותי.
נאנחתי וגם שמחתי.
לא יודעת. לא חשבתי על כלום כרגע.
לאדם מת אין מחשבות.
אז מה יהיה גורלי עכשיו? ואחרי כול ההכרזות שלי... זה באמת עכשיו הסוף שלי? אני עומדת למות ,ולתת לאיזה רעל שאחי החדיר לתוכי לנצח אותי!?
אולי באמת כבר הגיע הזמן שלי למות. נלחמתי כול כך הרבה. כמה שיכולתי.
אבל כול הכוחות אזלו ממני. אני עייפה מכדי להילחם בעולם הגדול הזה.
אני רוצה מנוחה. לעבור לעולם הבא.
לגן העדן.
הכול נעשה שקט. חושך. לא שומעת יותר כלום.
האם אני באמת מתה?
עד הפרק הבא שיהיה בעוד הרבה זמן.
האמת שאני דיי מתגעגעת אליה. הרבה זמן לא כתבתי עליה שום דבר ושום פרק.
טוב זה כי יש לי עוד דברים לכתוב חוץ ממנה.
זה שיר שאני ממש אוהבת!
ויש גם את הגרסה של אליס קופר.
אבל אני אוהבת גם את הגרסה הזאת של השיר.
זאת הגרסה שלו לשיר רעל.
ידיד שלי כזה אידיוט! אני פשוט לא מאמינה!
אני טסה היום בעוד כמה שעות והייתה לו הזדמנות לבוא ולראות אותי בפעם האחרונה לפני שאני טסה,
והוא החליט לפספס את הרכבת היחידה שנסעה לכיוון שלי!
אתה פשוט אידיוט!!!
הוא עוד כתב לי שהוא ' רוצה לדבר איתי ולהסביר לי את הדברים' , אז אמרתי לעצמי בסדר. אכין את עצמי לגרוע מכול. עד שהוא אמר שזה לא משהו רע.
אז אמרתי לו שאוכל להיפגש בערך 8 , 8וחצי,
אחרי שסיימתי לארוז ולהיתקלח שלחתי לו סמס שאני יכולה להיפגש,
ואז הוא אמר לי ' אני עייף, אני הולך לישון'.
אידיוט או לא אידיוט!?
לא ראיתי אותו מאז הפעם האחרונה שבה ניפגשנו וזה היה באפריל באמצע החודש, ומאז לא ניפגשנו.
ונתתי לו שבוע שלם מלא הזדמניות להיפש והוא החליט לא לנצל אותן. בעיה שלו.
והיום הייתה לו הזדמנות אחרונה לדבר איתי ולראות אותי והוא החליט לא לעלות על הרכבת, להיות דב קוטב וללכת לישון.
אתה פשוט אידיוט מושלם!!
אז אמרתי לעצמי שאם היה לו מספיק חשוב לדבר איתי הוא היה בא,
אבל כנראה שאם החליט לא לבוא אז כנראה שמה שהיה לו להגיד לא היה כזה חשוב.
אידיוט!
אני שונאת אותו לפעמיים!
מה היה קורה אם הייתי גוססת עכשיו!? הוא גם היה אומר לי ' אני עייף אני הולך לישון' !?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
