my cold evil world!

חורף בפתח, ואני שוב לבד. לבד עם עצמי.

חושבת וחושבת בזמן שידיי קפואות, מאבדות תחושה.

איפה אני טועה?

היכן אני עושה טעות?

מה לא בסדר?

אני צריכה להיות אמיתית עם עצמי אבל אני לא.

אני צריכה לפתוח את הלב כדי להרגייש אבל אני לא עשה זאת.

הפחד להרגיש גדול מדיי.

אני חוסמת מיד את היכולת הזאת.

אני לא רוצה להיפגע.

אני לא רוצה להיות שבורה ולחשוב שזה בגללי.

יש לי את היכולת להרגיש ולהעביר רגש,

אך הפחד חוסם מיד את הרגש העז וזה לא עובר.

אנשים לא מבינים, לא אומרים כלום,

ואני תחילה לחשוב שזה בגללי. שהם לא אשמים.

אני אשמה.

בחוץ קר. ממש קר.

גשם מסביב והמחשבות לא פוסקות.

איך אני אגרום לליבי להיפתח מבלי להרגיש בצורך להגן עליו מפני פגיעה?

מה אני מפספסת?

מה אני לא רואה?

שמישהו יגיד משהו  לעזאזל!

אני רק רוצה לצרוח ולבכות שכולם ישמעו.

להיות פתוחה ולהרגיש.

אך אני לא מעיזה.

זה לא ישתנה.

האם זה אי פעם ישתנה?