my cold evil world!

אני יעלה עכשיו את שני הקטעים שכתבתי בהשראת חיה מסויימת ואתם  תצטרכו לקרוא ולנחש מי החיה שאותה תיארתי דרך דמות אנושית.

למרות שדי ברור מי החיה לא?

תקראו ותגלו בעצמכם מי החיה XD

קריאה מהנה.

~~~~

המשימה-   לאפיין את החיה בדימוי שעליה אנחנו רוצים לכתוב.

ואז לקחת רגע  מסוים אחד בו  האדם מתנהג לפי החיה בדימוי למשל 'הוא חיבק אותי חיבוק דוב' או ' יש לו ראיה חדה כשל נץ'.

הקטע-

אני נמצא עכשיו בער. קר. השמיים מעליי שחורים, והכוכבים והירח המלא מאירים את חשכת היער.

לא אכלתי  כבר שלושה ימים שלמים.

הרעב מכרסם בתוכי כמו מכרסם שרוצה גבינה בשעת רעב.

ידעתי את טרפי אוכל למצוא רק ביער. רק שם מתחבאים החיות הכי טובות ועסיסיות.

פי נפער ולשוני יוצאת החוצה. נוטפת ריר.

אני כבר מרגיש את טעם בשרה ודמה של החיה עוד לפני שתפסתי ונגסתי בה.

אוזניי קולטות את קרקורי העורבים וציוץ העטלפים.

אני שומע עכשיו משהו זז בין העצים. מזה יכול להיות?

בראשי אני מדמיין חיה גדולה שנטשה את חבורתה  והיא לבד. אבודה ביער.

גופי מתחיל לנוע בזהירות ובשקט כדי לא להפחיד את הטרף שלי.

אני מבחין בה. חוש הריח קלט את החיה הענקית בעלת הקרניים הגדולות.

הריר נוזל מלשוני ואני מתחיל לעשות את  צעדיי.

עיני מתמקדות בחיה הענקית ואני כבר לא יכול לחכות.

מתקרב עוד קצת ועוד קצת ועד קצת עד שאני נמצא מטר מהטרף שלי.

למזלי הוא לא מבחין בי.

ברגע שאני קרוב מספיק, שיניי החדות נחשפות, ומבטי נעשה מטורף.

אני מתחיל לרדוף אחרי החיה בעוד היא מנסה להימלט ממני.

היא לא מהירה מספיק ואני מצליח לקפוץ עליה ולנעוץ את שיני בצווארה, ולשתק אותה עד שהיא מפסיקה לנשום.

זהו. הטרף בידיים שלי. היא מתה.

עכשיו אקח אותה למקום מסתור ואתענג על בשרה הרך ודמה המתוק.

זאת תהיה ארוחת הלילה שלי שתספק אותי לפחות לימים הקרובים עד שהרעב הבא יגיע ויתפוס עליי את שליטתו.

משימה שנייה-  להלביש את תכונות החיה על אדם אמיתי ברגע מסוים.

לגרום לאדם להתנהג כמו החיה שאותה בחרנו.

לצורך הרגע בחרנו ארוחה במסעדה של זוג אנשים.

הקטע-

ערב  שישי הגיע. קבעתי להיפגש עם חברתי הטובה במסעדה שאני מאוד אוהב.

התלבשתי,התארגנתי וכבר יכולתי להריח ולדמיין את המנה שאני הולך להזמין.

הדמיון של המנה גרם לראשי להסתחרר, לפי לנטוף ריר ולריח דמיוני הנישא באוויר להיכנס לנחיריי.

כשהייתי מוכן, יצאתי ואספתי אותה בשמונה מביתה ונסענו למסעדה.

כשהגענו היא אמרה בלחש '' זאת המסעדה?''.

''כן'', השבתי '' למה את מופתעת?''. לא חשבתי שתהיה לה התנגדות לאכול במסעדת בשרים.

'' סתם'' היא משכה את כתפה ותהתה על בחירת המסעדה.

המלצרית הושיבה אותנו במקום שהזמנו.

הריחות שעלו מהמנות סחררו אותי. נעתי במקומי באי שקט  והתנהגתי כמו חיה המשחר  לטרף.

התפריטים היו בידנו וראיתי שחברתי קצת מהססת בבחירת המנה. '' את לא מזמינה שום דבר לאכול?''שאלתי ובעיניה ראיתי שהיא מרגישה לא בנוח.

'' אני אזמין סלט קטן. אני לא ממש רעבה'' קולה היה שקט.

בעיני היא תמיד נראתה לי  כמו בת כנף קטנה שלא אוכלת, אלה מלקטת זירעונים בפיה הקטן.

אני בחרתי להזמין מנת בשר עסיסית.

לקח למנה זנן להגיע. עד שהבשר מתבשל ומגיע למידת עשייה מושלמת.

הסלט שלה הגיעה בינתיים,  והיא התחילה לאכול אבל לא ברעבתנות. לאט כמו בת כנף שאיבדה את החשק לאכול.

אחרי חצי  שעה בערך או יותר מנת הבשר שלי הגיעה.

הריח גמר עליי. כמעט התנפלתי על המלצרית המסכנה מרוב רעב '' בזהירות אדוני'' אמרה המלצרית ופחד נשמע בקולה.

רציתי לטרוף את מנת הבשר בשלמותה ולהוסיף את המלצרית המקסימה כמנה עיקרית וגם כקינוח כדי למלא ולספק את הרעב שלי.

חטפתי ממנה את המנה והיא נשרטה קלות בזרועה מציפורניי החדות. דם זלג וזה הטריף אותי יותר.

אכלתי במהירות בלי להאט את מנת הבשר וחברתי לא הבינה מה קורה '' מה לעזאזל עובר עלייך!? אתה מתנהג כמו חיה רעה וטורפת. זה לא אתה!''. היא רצתה לקום ולברוח.

'' אל תדאגי'' הרגעתי אותה '' אותך לא אטרוף. יודעת למה?'' עיני היו ערמומיות וזודניות למול פניה הקפואות מבוהלות.

'' למה?'' שאלה בלחישה.

'' כי אותך אני אוהב. אני לא אפגע בך לעולם''.

מנת הבשר שגעה אותי ורציתי לנעוץ את שיני החדות בזרועה של המלצרית.

תפסתי בזרועה בעוד היא צורחת , וכול יושבי המסעדה מבוהלים וצופים ונעצתי את שיני הרעבות בשריטה הקטנה שגרמתי לה.

היא המשיכה לצרוח ולצרוח ואני נהמתי. נהנה מכול רגע וביס של בשרה הרווי בדם.

עכשיו, אחרי  מנת הבשר, ותוספת זרועה המדממת של המלצרית היפה, הרגשתי שבאתי על סיפוקי.

אני כבר לא רעב יותר.

לפחות לא אהיה בימים הקרובים.

לא הינו צריכים מנה עיקרית וקינוח.

הכול היה כאן בשתי  מנות. בעצם במנה אחת פלוס תוספת אנושית.

חברתי הפסיקה לאכול את הסלט ורצה לשירותים להקיא. זה לא הפתיע אותי.

הזמנתי חשבון ושילמתי.

כולם נרתעו ממני,פחדו, הסתכלו עלי במבטים מפוחדים.

אני נהמתי לעברם. מזהיר אותם לא להתעסק איתי.

אני לגמרי בטוח שהם לא ישכחו אותי כשאחזור לכאן שוב.

חברתי חזרה מהשירותים חיוורת כולה, אחזתי בה. היא רעדה.

יצאנו החוצה ונסענו ישר הביתה.

לא דברנו במשך כול  הנסיעה.

היא כן המשיכה לרעוד וגם כמה דמעות צצו בעיניה.

היא תתגבר. בזה אני בטוח.

אני יודע שהייתי מאוד רעב, ובזכות המנה הבשרית והמלצרית,  רעבוני בא על סיפוקו המלא.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

ביומיים שהנייד החדש  אצלי הצלחתי איכשהו להתרגל שעכשיו יש לי טלפון מסך  מגע כמו לכולם.

בהתחלה הרגשתי שונה מכולם וכול הזמן הזעפתי עיניים כועסות לעבר כולם ועכשיו כשיש לי מכשיר כמו לכולם זה פתאום מרגיש ש 'היי. עכשיו אני לא שונה. אני אחת מכם' וזה הרגיש מין שקט פנימי כזה ואני לא כועסת יותר.

הצלחתי גם אתמול לאזן את זה שהיתי קצת בטלפון, התחלתי לקרוא את הספר השלישי של אקדמיה לערפדים, וגם בערב כתבתי!

אז אולי דברים מסתדרים חוץ מהעובדה שההורים שלי עדיין לא מרגישים טוב וזה משגע אותי.

בקשר לתום... אנחנו מדברים במיילים וזה מרגיש טוב.

אני לא סגורה על מה שאני מרגישה אבל הלב שלי התעורר לחיים שוב אז...

נראה לאן זה יתקדם הלאה.

זה בטוח ילך למקום טוב פחות או יותר.

והוא גם ישתנה המון! הוא נראה ממש טוב שזה הזוי!

אופפפפפ