my cold evil world!

אני אנסה לכתוב את מה שאני מרגישה במקום לשבת כאן שעתיים ולהיות מוצפת בתוך מה שאני מרגישה עכשיו.

' אפשר להיות מוצפים ברגשות ואפשר לכתוב עליהם'.

אני בוחרת להתאפס על עצמי ולכתוב-

אז ככה:

זה היה היום קצ מוזר אבל אחרי שיחה איתו  הרגשתי שחטפתי שתי סטירות חזקות לפנים ומאה אגרופי פלדה חזקים ללב שלי שגורמים לנשימות שלי להיות לא סדירות ולהתנשף כול רגע.

זה נראה שאני חייבת שאנשים סביבי יחטיפו לי סטירות ואגרופים כדי שאני אתעורר למציאות ואבין שאני מדברת שטויות.

ואם באמת אני מדברת שטויות כשרע לי ויוצאים לי מלא משפטים שאין בהם כלל היגיון וזה גורם לאנשים להתעצבן ולכעוס עליי בגלל זה.

ובצדק. אני חושבת שעיצבנתי אותו היום כשהגזמתי בשליליות שלי ואמרתי שאני אשאר לבד בלי אף אחד.

אז הוא אמר שאני צריכה להתאפס על עצמי ואם לא טוב לי אז לעשות  עם זה משהו.

והוא נתן לי את הדימוי היפה של ' דחיפה מצוק אפל לתוך שדה של פרחים'.

ואולי זה באמ מה שאני צריכה.

שהוא יבוא אליי, מאחוריי, אני יעמוד על הצוק האפל הגבוהה והוא פשוט יתן לי דחיפה קטנה ואני אפול ישר לתוך שדה מואר ופורח של פרחים פורחים כדי להבין שהעולם שלי לא כזה נורא כמו שאני חושבת.

שבעצם הכול טוב ואני סתם מנפחת הכול.

אני יודעת שאני מסוגלת!

שאני יכולה!

שיש בי את הכוחות להתרומם מנפילה ולהצליח.

אבל יש ימים שאני קצת נסחפת לתוך האפלה, שוקעת עמוק בתוכה ומאבדת בערך הכול , ואז כלום, שום דבר ואף אחד לא חשובים יותר.

ומהמקום שאני באה זה לא פשוט לעלות בחזרה אחרי שהעולם מוריד אותי למטה.

אני עולה בסופו של דבר אבל לבד. אולי יש אנשים שעוזרים ואני בוחרת להתעלם ולא לראות אותם.

אבל עכשיו אני בטוחה בזכות השיחה שאני צריכה להפסיק לרחם על עצמי ולהתחיל לפעול ולעשות משהו.

לגייס את כול הכוחות שלי ולהתחיל לחיות! לא לוותר לעצמי!

אולי אני צריכה את השיחות הקשות האלה שיתנו לי עוד סטירות ואגרופים כדי להבין שאני לא כלום.שאני בעצם כן משהו , ושאני שווה ומיוחדת.

אני רק שונאת את העובדה שאני נותנת לאנשים להשפיע עליי.

אני צריכה לבחור את האנשים שאני רוצה להיות מושפעת מהם כי הם אומרים דברים נכונים קשים אומנם אבל נכונים.

והוא פשוט צודק.

עדיין לא נירגעתי מהשיחה והתנצלתי בפניו שהייתי כול כך דכאונית וטיפשה.

אני מקווה שהוא  לא הרסתי משהו בהרגשה שלו.

כי הצלחתי לעצבן אותו.

אני יודעת שאני אדם קשה וסוג של אתגר, אבל זה לא בלתי אפשרי להתמודד איתי.

אני רק צריכה לבחור להקשיב לאנשים הנכונים ,

ולעלות על דרך המלך מה שניקרא

ואז הכול יהיה בסדר.

כך אני מקווה.

אני אנסה להסדיר  נשימות ולהירגע קצת.

לפחות לא אשב כאן עכשיו שעתיים ואחשוב.

פרקתי את כול ההצפה שלי במקום להיות מוצפת בתוכה.

אני מניחה שעליי להודות לו שהוא קשה ואמיתי איתי.

אולי רק כך אני אבין שהחיים שלי הם לא חסרי תועלת כמו  שאני חושבת ועושה מהם.