זאת תחרות קפיצות סוסים בקיבוץ ניר דוד מהתחרות האחרונה שהייתה בשבת ה11.2.
למעשה האחרונה שהייתה, הייתה בשבת ה25.2 שרציתי ללכת אליה אבל בסוף לא הלכתי[ אז לא יהיו תמונות] כי לא הרגשתי טוב.
ובכול פעם שאני צופה בקליפ הזה אני נמלאת בעצב ותסכול על כך שאני בחיים לא אגיע לרמה הזאת של להשתתף בתחרויות כאלה.
זה פשוט מתסכל אותי!
התחרות האחרונה שבה השתתפתי נגמרה לא משהו.
הייתי אמורה לקפוץ את כול המכשולים בטרוט( דהירה קלה) ולקראת הסוף עברתי לקנטר (דהירה מהירה) מחוסר סבלנות לסיים את המכשולים.
גם הקפיצו אותי לשם ממש יום לפני התחרות עצמה.
זה היה ממש ספונטני כול העניין ולכן לא יכולתי להיות מוכנה כמו שצריך לתחרות הזאת.
רציתי כמובן לירכב על צי'קו אבל הנסיך צלע ולכן רכבתי על גוליבר- כשמו כן הוא גוליבר!
ותראו זה לא שאני לא יכולה להתחרות בכלל, אני יכולה אבל יש לי בעיה-
יש לי בעיה בלזכור את המסלול. אם קופצים את המסלול בצורה לא נכונה או ששוכחים מכשול זה מוריד מהזמן והנקודות וניפסלים.
צריך לקפוץ לפי מספרים.
והבעיה היא שאני נלחצת בתחרויות וצריך לזכור את המסלול וכמובן שלא לרוץ סתם כמו מפגרים.
צריך לתכנן את הפניות ואת המכשול שאליו רוצים לכוון את הסוס.
זה אולי נישמע פשוט אבל תאמינו לי שזה ממש לא פשוט כמו שזה נישמע. ממש לא!
בתור רוכבת כבר יותר מ10 שנים אני מצפה מעצמי ליותר.
צריך שליטה מלאה בסוס וריכוז מוחלט.
אני כבר רוכבת טובה אבל לדעתי לא מספיק טובה כדי להשתתף בכול התחרויות האלה.
המדריך שלי אומר שאני יכולה להשתתף אבל אני חושבת שאני לא מוכנה.
כי גם אם יכינו אותי לתחרות ואני אקפוץ הרבה מסלולים ברגע שאני אגיע לתחרות עצמה אני אשכח הכול, וזה ממש לא טוב.
הסתכלתי על עצמי בקליפ שאבא שלי צילם והייתי פשוט נוראית. נוראית! רציתי פשוט לבכות.
אבל אני נשבעת שאני עוד אתחרה עם צי'קו בעתיד!
אני נשבעת!
אני רוצה להתחרות אבל המוח שלי לא מאפשר לי.
שאגב בדקתי מי רכב על צי'קו בתחרות האחרונה שהייתה בשבת ה25.2 והמקומות שאליהם הגיעו הרוכבים עם צי'קו היו פשוט מזעזעים!!!
אף אחד לא לקח מקום ראשון או שני או שלישי עם צי'קו!
איך הם יכלו!? ועוד עם צי'קו!?
הוא סוס תותח שמי שרוכב עליו צריך לפחות לקחת מקום שני אם לא שלישי לפחות!
פשוט בושה להגיעה למקומות האחרונים עם צי'קו!
אם אני הייתי רוכבת עליו אז לפחות להגיעה איתו למקום שלישי או רביעי. רק לא מקום אחרון.
ממש כעסתי!
אבל בסדר. הרוכבים לא היו מספיק טובים.
קיצורים הסרטון הזה רק מבאס אותי יותר בכול פעם שאני צופה בו.
אני יודעת ' אל תצפי בו אם הוא גורם לך עצב ותסכולים'' אבל אני רק לומדת מכול זה באמת.
זה נותן מוטיבציה לא לוותר!
ואני לא אוותר! אני לא אחת שמוותרת בקלות!
למרות שלפעמיים אני מרשה לעצמי קצת לוותר איפה שבאמת אני לא יכולה.
זהו.
יהיה בסדר. אני לא אכנע.
סיימתי לפני כמה דקות לכתוב סיפור חדש. אני שמחה D:
הבעיה היא שיש לי מלא רעיונות בראש ואני פשוט לא מוצאת זמן להוציא אותם על הכתב.
אז החלטתי פשוט לזרום עם הרעיון הראשון שעולה לי לראש כי אז בחיים אני לא אכתוב.
תנסו את זה. זה עובד! D:
והיום נישארתי בבית. נחתי קצת. אני צריכה את זה.
ואהה עוד שבועיים בערך הפסיכית (הדמות שלי)חוגגת יומלדת 18 ! ראיתי את התאריך שבה היא נולדה לראשונה והוא ה6.3 וזה יוצא ביום שלישי אז צפו לסיפור מיוחד שאני אכתוב ביוחד בשבילה זה כנראה יהיה בסופ''ש.
וזהו.
ואהה כול הסופ''ש יהיה גשום וקר! אהה מושלם לכתיבה! *-*
אני כבר לא מרגישה טוב. הכול כואב לי ואני מרגישה רע.
אני מרגישה עייפה שכבר אין לי כוחות לעשות שום דבר.
הבחילות תוקפות אותי בבקרים וגם כאבי בטן מזעזעים.
למזלי אני לא בהיריון אבל כול העסק התחיל אחרי שרבתי עם ההורים שלי בגלל שני הסיפורים שכתבתי.
אני לא יודעת אם זה וירוס או בגלל ההורים, זאת עדיין תעלומה בשבילי.
והקטע הכי מוזר שבבוקר אני מגיעה זומבי לעבודה ואני מרגישה ממש רע , ובהמשך היום זה עובר לי.
אני באמת לא יודעת מה קורה לי.
ואני גם לא מצליחה להרגיש יותר שום דבר לכלום!
הפכתי להיות אדישה וקרה לחלוטין!
כמו אדם בלי נשמה. אדם שלא מודע לעצמו.
החיים מערערים אותי וגם את הנפש שלי.
הנפש שלי לא יציבה והיא מאבדת את שיווי המשקל שלה מיום ליום.
היא כבר משוגעת. היא עייפה ,
היא מטורפת.
היא לא יודעת מה לעשות.
אני חושבת שפשוט הלכתי לאיבוד ואני צריכה שמישהו או משהו יחזיר אותי בחזרה למסלול הנכון.
כשאני נסערת הנפש שלי הולכת לאיבוד בחשכה אין סופית והיחידי שנישאר לתפקד הוא המוח שלי.
הנפש לא יודעת מה קורה באותו הרגע והיא כאילו במקום אחר.
כאילו אין חיבור ממשי בין הנפש למוח.
מין ניתוק מוזר שכזה.
ולאט לאט לוקח לה זמן להבין ולהירגע ממה שקרה.
אני באמת לא יודעת מה עובר עליי.
אני מרגישה פשוט נורא.
באמת הלכתי לאיבוד.
והנפש שלי פשוט מעורערת.
היא לא מצליחה להישאר יציבה, היא מאבדת את שיווי המשקל שלה ואני נופלת ביחד איתה.
משגעים אותנו כול הזמן, וגם ככה אני משוגעת אבל בשביל מה להרוס את מה שכבר יש?
למה להלחיץ עוד?
אני חושבת שאני מרגישה ככה בגלל העבודה.
העבודה גורמת לי להרגיש רע.
זה לא שרע לי בחווה אבל כשיש יותר מדיי עבודה אני חייבת להגביר את קצב העבודה שלי.
אני לא חיה במציאות שבה רוצים שאני אחייה.
בא לי פשוט להיעלם מכאן וזהו.
~נפש מעורערת בלב ובנשמה~
אין לי כוחות יותר להתמודד עם העולם הזה.
קשה לי ולפעמיים נשברת תחת לחץ.
המוח מלא מחשבות והוא כבר לא יודע מה לחשוב.
הנפש עייפה מלנסות לעקוב אחריי כולם. היא רוצה שקט. מנוחה. וגם שלווה.
שלא יפילו אותה מאיזון. שתישאר יציבה עם שיווי משקל יציב.
עריכה 24.2.12 שעה 1.23: קר לי והגרון מתחיל לכאוב לי. אני חושבת שאני מתחילה להיות חולה *-*'' אופפ. וזה בגלל שהנפש שלי מעורערת וזה גורם לה להיות חולה! >.<''] הצלחתי היום לסיים להבריש את כול 4 הסוסים שלי בשעה! שיא חדש ביעילות העבודה שלי!
התחלנו היום את השיעור ב10 וכול הסוסים היו צריכים להיות מוכנים עד השיעור שלנו.
את צי'קו הייתי אמורה להבכין ל8 וחצי לאחד המדריכים בגלל שהוא מאמן אותו לקראת התחרות בשבת [ שאני הולכת אליה. יש לנו גם משפחה שם]
וסוס אחר היה צריך להיות מוכן ל9 אז ב8וחצי הכנתי אותו.
ואז הלכתי להכין את הסוסה שלי לשיעור שלנו ב10. והייתי ממש גאה בעצמי. היה לי שיעור טוב איתה דווקא.
היה לי רגע שבו היא רצתה לפרוץ בריצה מהירה יותר אבל לא נתתי לה והמשכתי בקנטר רגיל.
נממ כנראה שמחר אולי אני אכתוכ את הפאנפיק השני שלי על מירה לכבוד יום המשפחה.
רציתי היום אבל יצאנו וגם אני ממש מתה מעייפות. גם ככה אני מרגישה רע והמוח לא מסוגל לחשוב על כלום כרגע.
אני אלך לישון ואקום כמו חדשה מחר [ כך לפחת אני מקווה].
ובשבת אני אלך לתחרות בקיבוץ.
בהצחה לצי'קו שמתחרה בשבת [ אני אצלם כמה תמונות XD]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
