ללא מוצא. אין לי כוח להמשיך בחיים האלה יותר, אני מרגישה שאני לא חיה. אני תקועה פה, בעולם הזה, ואני מרגישה שלא מגיעה לי לחיות. אני כבר ממש חלשה, נכנעת לאוכל כמו ילדה מסכנה, משמינה מרגע לרגע שעובר.

הגיע הזמן שלי להתחיל להיות בולמית, זה המסלול שסללתי לעצמי, ואפילו את זה אני לא עושה.

אלוהים, אני כבר לא יודעת איך לטפל בעצמי, כ"כ שמנה והדרך כ"כ ארוכה שאני כבר לא יודעת איך להתחיל. 

רע לי, רע לי כ"כ. ואין שום דבר בחיים האלה שעושה לי טוב יותר. כלום כלום כלום.

עוד שבועיים אני מתגייסת, נקווה שהטירונות הזאת תרזה אותי קצת. איכס.